דיאמנד, מאיר שלמה

בן יהודית ופתחיהו. נולד ביום י"ט בסיוון תש"ח (26.6.1948) בקרית אתא. מאיר למד והתחנך בבית-הספר היסודי 'יבנה' בקרית אתא, בישיבה התיכונית-מקצועית בכפר סיטרין ובישיבת 'תורה ומלאכה' בחיפה. בחודש אוגוסט 1966 גויס מאיר לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים טירונות והוצב ברבנות הצבאית. הוא נשלח לקורס מוסמכי כשרות, קיבל דרגת רב"ט והוצב לשרת כמש"ק דת במפקדת הרבנות הצבאית. בהמשך הועלה לדרגת סמל ובשנת 1969 סיים את שירות החובה. מאיר הקפיד לצאת לכל תקופות המילואים שנקרא אליהן. הוא שימש נציג הרבנות הצבאית בגדודי המילואים של חיל-השריון. זכה באותות מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכפורים ומלחמת שלום הגליל על השתתפותו בהן. בתחילת חודש דצמבר 1991 נקרא מאיר לשירות מילואים פעיל. יחידתו נשלחה לשרת במתקן הכליאה קציעות ברצועת עזה. ביום ד' בטבת תשנ"ב (11.12.1991) נפל בעת שירותו, עקב אירוע לב פתאומי. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית אתא. הותיר אחריו רעיה – בלהה, שני בנים – מיכאל ועידן ובת – צפורה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "סמ"ר מאיר נפל בעת שהיה בשירות מבצעי… הוא שירת שנים ארוכות בחטיבת הטנקים של פיקוד הצפון… פעמים רבות יצא עמנו לתקופות מילואים ארוכות וקשות… היה אהוב ומקובל על כולנו, חיילים ומפקדים". בעקבות תחקיר שבוצע במהלך 2017 עודכן כי הועלה לדרגת סמל ראשון.