דטל, מיכאל
מיכאל, בן לובה ואהרון, נולד ביום כ"ב בניסן תשי"ד (25.4.1954) בריגה שבלטביה ושם גם למד בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון. מיכאל היה ספורטאי טוב וזכה בפרסים ובמדליות בארץ שרבים בה הספורטאים המעולים. בחוג לשחייה בעירו היה מן השחיינים המהירים; כמו כן השתתף בחוג לאתלטיקה ובחוג לג'ודו. כשהיה בן ארבע עשרה הוסיף מיכאל חוגים חדשים למסגרת פעילותו הענפה: הוא הצטרף לחוג לרדיו-טכניקה ובעיקר הקדיש את מרצו לחוג הפסיפונים (דמקה) ובקרב הנוער לא היו לו מתחרים: שלוש פעמים היה אלוף ריגה ולטביה במשחק הפסיפונים, ובתחרויות הספורט הגדולות של הצבא הסובייטי, שנערכו במוסקבה, זכה מיכאל לתואר אלוף ברית המועצות בדמקה בינלאומית. על אף הצלחותיו בתחומי הספורט היה מיכאל נער צנוע ולא ניסה כלל להתבלט. בראשית שנת 1972 עלה מיכאל עם משפחתו לארץ והתגורר בנתניה, שם שימש האב רוקח בקופת חולים. מיכאל, או מישה, כפי שקראו לו מכריו, עבר להתגורר בבאר-שבע, שם סיים קורס הכנה באוניברסיטת הנגב, ולאחר בחינות המיון התקבל לבית-הספר להנדסאים, במגמה של אלקטרוניקה. משסיים את הסמסטר הראשון של שנת הלימודים, החליט מיכאל שימשיך את לימודיו לאחר שיסיים את שירותו הצבאי. במחצית אפריל 1973, התנדב מיכאל לשירות בצה"ל והוצב לחיל התותחנים. במסגרת שירותו הצבאי הספיק לסיים קורס תותחנים וקורס תותחני תומ"ת, וכמו כן השתתף בקורס ללימוד השפה העברית. במלחמת יום הכיפורים לחם מיכאל עם יחידתו ברמת הגולן והשתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), בהתקרב יחידתו אל מול החרמון, אשר עליו חלם מיכאל להחליק במגלשיים בבוא היום, נתקלה יחידתו באש האויב ובקרב שהתחולל נפגע מיכאל ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אב, אם ואחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מיכאל היה אהוד ואהוב על כולם. הוא היה חייל מסור ומילא את המוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו". פדרציית הספורט החליטה לקיים אליפות נוער שנתית בדמקה בינלאומית לזכרו של מיכאל ומדי שנה בשנה יוענק גביע נודד על שמו.