דורני, נסים

בן מרים ומשה. נולד בשנת תרע"א (1911) בתימן. בשנת 1924 עלה עם משפחתו לארץ-ישראל וגר בתל-אביב, בשכונת כרם התימנים. בשנת 1936 נשא אשה ועבר להתגורר ברחובות. נסים עבד כנהג בקואופרטיב "מטען" המסונף ל"דרום-יהודה", ותפקידו הקבוע היה להוביל סחורות מתל-אביב לירושלים. הוא היה בחור נאה, חסון, גבוה ושחור עיניים. עליז, אדיב ופיקח. אהב לשיר, לטייל ולהתלוצץ, ובמקצועו – נהיגה – נחשב לאמן. חביב היה אף על שכניו הערבים. בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט ארבו בדרכים כנופיות ערביות לכל כלי רכב יהודי ונהגים רבים הפסיקו עבודתם מחמת הסכנה אך גם כאשר תכפו מקרי הרצח במיוחד, לא נטש נסים את משמרתו כנהג מוביל הדרים לירושלים. בנסיעות אלו מילא שליחויות מטעם הארגון הצבאי הלאומי. "לא איש כמוני, בית"רי, יירתע מן הסכנה.", נהג לומר. ביום כ"ג בשבט תרצ"ח (25.1.1938), יצא נסים כדרכו לירושלים בחברת יוסף בן שמעון לולו בן ה24- ובמשאיתו מטען תפוזים. בקילומטר ה54- ליד הכפר הערבי ליפתא, הסתערו כמה ערבים על המכונית, הטילו עליה פצצה ופתחו במטר יריות. נסים אחז ברובהו ואף כי נפצע קשה בפניו ובכל חלקי גופו, לא פסק מלירות במתקיפיו עד הכדור האחרון. בשעה 1.00 בצהריים גילה נהג אוטובוס "אגד", בנימין אידלמן, את המשאית העומדת לצד הכביש ובה שני הצעירים מתבוססים בדמם. הלווייתו שהתקיימה ברחובות בהשתתפות כ3000- איש, ביניהם משלחות רבות של נהגים, הפכה להפגנה נגד הממשלה למען ביטחון בדרכים ומתן נשק לנהגים. נסים נטמן בבית העלמין ברחובות. השאיר אשה וילד בן 6 חודשים. בעתון "דבר" מיום 18.2.1938 פורסמה רשימה לזכרו.