דגן, גדעון

גדעון, בן לואיזה ושמואל, נולד ביום ה' בחשון תש"ט (7.11.1948) בקיבוץ דליה ולמד בבית-הספר היסודי בדליה ובבית-הספר התיכון, המוסד החינוכי הרי אפרים. גדעון היה תלמיד מצטיין, צעיר בעל מרץ ויזמה ובעל תחומי עיסוק והתעניינות רבים. מצד אחד התעניין בספורט ועם זאת היה חובב מוסיקה מושבע והקדיש לנגינה שעות רבות. מעולם לא הסתפק בחומר הלימודים שלמד בבית-הספר. אחד ממוריו בבית-הספר היסודי סיפר, כי בהפסקות שבין שעות הלימוד ראה על שולחנם של גדעון ושל אחדים מחבריו ספרים ועיתונים, ספרי קריאה, וחוברות לימוד. הוא התעניין בכל. לימודו לא היה פסיבי בלבד – הוא קרא, למד, התעמק וכתב. כך נתן ביטוי לידיעותיו הרבות ולנפשו הסוערת. גדעון כתב הרבה שירים, חיבורים, סיפורים ורשמים – מחוויות, מקריאת ספרים, מטיולים בארץ ובעולם, מפגישות, מחברים ומאהבות. בסיום שנת הלימודים בכיתה ח' הגניב לתיקו של מורהו מחברת ובה תשעה שירים. הוא לא זיהה עצמו ובהקדשה כתב, כי הוא כותב את כל השירים ביד שמאל, כדי שהמחנך לא יזהה את מחבר השירים. הוא כתב שירים על נושאים מנושאים שונים, ושמותיהם מעידים על עולמו של הצעיר הזה: – "האם", "החיים", "כאב", "את", "העולם", "פוליטיקה", "עלומים" ו"המשורר". השירה לא עשתה אותו צעיר מתבודד ותמהוני; להיפך – עוד מצא לו זמן כל צורכו לפעילות רבה. הוא היה מדריך בקן האימוץ בקיבוץ, טיפל בבני נוער של יישובים אחרים, שיחק בנבחרת הכדורסל של דליה והשתתף בכל פעולות החברה במשק. בשעות המאוחרות של הלילה היה פונה לשקוד על לימודים וקריאה, על עיון וכתיבה. גדעון גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השלים בהצלחה קורסים מקצועיים שונים בשריון ובחרמ"ש, לרבות קורס מפקדי-טנקים. כחייל וכמפקד היה גדעון מופת לחייליו ולפקודיו. כתב עליו אחד החברים: "הוא היה מקפיד עם עצמו מאוד. הכל היה ערוך לפניו, על כל תגיו ופרטיו". גדעון הקפיד תמיד על יחס אנושי לחבריו ולפקודיו בצבא. גם כחייל וכמפקד לא זנח גדעון את כל אשר אהב – שירה, כתיבה, טיול בנופי הארץ והתפעמות מהדר הטבע. למרות שהיה חייל מצטיין, לא נרתע מהבעת דעותיו בגנותן של מלחמות. כך כתב באחד משיריו: "אני אוהב ספרות יפה/ … אני מתעניין באנשים… / אני – אני אחד שכזה / עייף ממלחמות, פצועים / הרוגים… / עייף ממוקשים ומאצבע עצבנית על ההדק / כל לילה, כל לילה, כל לילה / אני חייל". ואפילו כשהיה מפקד-טנק ברמת הגולן נשא עיניו אל הטבע: "אני מוציא את ראשי מגבהי הצריח של המפקד ומסתכל בנוף הירמוך המקסים מגבהים". לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הגשים גדעון חלום ישן – לראות את העולם, ובעיקר את המזרח הרחוק, משאת נפשו. שנה עשה בנדודים בין הודו ליפאן. גדוש חוויות ורשמים עמוקים חזר ארצה והספיק לעשות רק חודש ימים בחיק המשפחה ובקרב החברים במשק, עד שפרצה המלחמה. במלחמת יום הכיפורים היה גדעון מפקד-טנק בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע בטנק שלו ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין של דליה. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. הוריו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו.