גרדי, חנה
בת רבקה וזאב, נולדה ביום י' בחשוון תרפ"ח (5.11.1927) בירושלים, ובגלל חולשתה הוחזקה בחודשים הראשונים לחייה בבית-החולים "הדסה" בירושלים. בגלל מצבם הכלכלי הדחוק עברו הוריה לחיפה ואחר-כך לתל-אביב. בהיותה בת שנתיים ורבע נתקבלה לגן-ילדים של "ארגון אמהות עובדות". אחרי הגן למדה שנה אחת בבן שמן, שנתיים בבית-החינוך בתל-אביב וסיימה את חוק לימודיה בבית-הספר העממי "נס ציונה". בהיותה בת תשע הצטרפה לתנועת "הנוער העובד" ובגלל הזנחת השיעורים הוציאתה אמה מתנועה זו. אחר-כך היתה ארבע שנים חברה ב"השומר הצעיר". כשסיימה את בית-הספר העממי התכוונה להמשיך לימודיה במשמר העמק, אך המנהל, שגילה בה נטייה לעבודת אחות רחמניה, יעץ לה שתגמור תחילה בית-ספר תיכון ואחר-כך תבחן את דרכה. חנה למדה עד סיום הכיתה השביעית בבית-הספר "תיכון חדש" בתל-אביב. אחר-כך עבדה זמן-מה, שעות מספר ביום, בעבודה סוציאלית והשתלמה בקורסים באנגלית ובערבית ובשנת 1945 נתקבלה לבית-הספר לאחיות בירושלים. היא חיבבה מאוד מוסיקה, ניגנה במנדולינה, אחר-כך למדה לנגן בכינור והפסיקה לימוד זה מחוסר אמצעים להמשיך בקונסרבטוריון. תוך כדי לימוד עבדה כאחות בבית-החולים "הדסה" בהר-הצופים. למראה העוני של חולי דלת-העם למדה לצמצם את דרישותיה מהחיים והיתה מוכנה בלב ונפש להפחית את סבל הזולת ולהנעים את החיים בחברתה. חיבבה מאוד ילדים ולא פעם רצתה להביא לאמה תינוק "מיותר" של משפחה ענייה. כחברה ב"הגנה" עוד מבית-הספר שירתה כמגויסת ב"הדסה" הר-הצופים מראשית מלחמת-העצמאות. כשמת בחיר-לבה נסעה אל הוריו בחיפה ושרפה את מכתביה אליו ומכתביו אליה. בסוף חודש דצמבר 1947 באה הביתה לחופשה של ימים אחדים. האם שידלה אותה להישאר ולעבוד בתל-אביב, כי בדרך להר-הצופים גדולה הסכנה, אך היא סירבה "להסתדר" בשירות נוח ובטוח וחזרה לירושלים. בהגיעה לירושלים נוכחה לדעת כי הנסיעה הבטוחה להר-הצופים פסקה. למרות האזהרות שהזהירוה יצאה לדרך על-מנת לחזור למקום עבודתה, ובעוברה דרך שייח'-ג'ראח נרצחה על-ידי הערבים ביום כ' בטבת תש"ח (2.1.1948). חנה הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
