גנוט, אריה

בן בלה ושלמה, נולד בשנת 1923 בעיר גורה-הומורה, בוקובינה, רומניה. הוא למד בבית-ספר עממי ובתקופת מלחמת-העולם השנייה נותק ממשפחתו ונשלח למחנה עבודת-פרך בטרנסניסטריה. התגבר בנפשו על הדיכוי המנוון והצטרף לתנועת- נוער ציונית כדי להתכונן לחיי-כבוד אנושיים במולדת ישראל. אחרי השחרור הצטרף להכשרה של הנוער הציוני, ומשהעפיל ארצה באונייה "מכס נורדוי", בראשית שנת 1946, מצא את מקומו בקבוצת ניצנים. הוא התמסר לעבודה בגן-הירק, שקד על השתלמותו בענף זה ובו-בזמן עמל להשלים את יכולתו וידיעתו בהגנת נקודת-הספר. בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות, חילק את זמנו, כיתר החברים, בין עבודה להגגנה וקרבות עם הערבים הזוממים לנתק את הנקודה ולהחריבה. אריה עמד בגבורה גם נגד הצבא הסדיר של הפולש המצרי. לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו בעורפם ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדוש למשק ולהשתלט עליו. בקרב זה נפל, בהגנה על עמדה מסוכנת בקטע הצפוני-מזרחי, ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בניצנים.