גמליאל, משה
בנם-יחידם של אברהם וקלרה. נולד ביום ד' בשבט תש"י (22.1.1950) ביפו. בבוא ההורים לארץ התגוררו בגני תקוה (אשר ליד פתח תקוה), ושם, בהגיע משה לגיל הלימודים, למד בבית הספר היסודי עד כיתה ו' ולאחר מכן עבר לבית הספר על שם הס ושם סיים את לימודיו היסודיים. היה חברותי מטבעו ונתחבב על מוריו וחבריו. בילדותו גילה כשרון בלתי רגיל למוסיקה והתחיל לקבל שיעורים באקורדיון בקונסרבטוריון וגם אצל מורים פרטיים – והתקדם; אבל יחד עם זה לא זנח את המשך לימודיו והשתלם במכניקה עדינה בבית הספר "עמל" אשר בפתח תקוה. באותו זמן אירגן להקת נגנים שהיו מופיעים בנשפים רבים והיו ידועים לרבים מתושבי הסביבה. משה קיווה כי לאחר שחרורו מצה"ל יוכל להתפתח בכיוון הזה. בנובמבר 1967 גויס לצה"ל ואחרי תקופת הטירונות עבר קורס לנשקות. גם בזמן שירותו הצבאי שאף לארגן להקת נגנים בסיני ובקשר לכך בא בדברים עם מפקדו. כנשק נשלח לסיני ושם ביום כ"ה באייר תשכ"ח (23.5.1968), נפל בשעת מילוי תפקידו. משה הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. מפקד יחידתו כתב למשפחתו בתוך מכתב תנחומיו להם: "הכרתי את משה ורבות שוחחתי על אודותיו עם מפקדיו וחבריו. בפי כולם לא נגמר ההלל על אופיו ואישיותו של משה. אך לעתים נדירות זוכה יחידה צבאית להשתבח בפנינה כדמות משה. אופיו החברתי ונועם הליכותיו היקנו לו שם של חבר, ורע לכל חייל המוכן לנטות שכם ולעזור לכל דורש. בחייו, כן במותו, ציווה לנו משה את החיים ומורשה זו בידיכם ובידינו לקיים".
