גילמן, יעקב
בן שושנה ואברהם, נולד ביום ז' באדר תר"ף (26.2.1920) בתל- אביב. למד בבית-הספר המקצועי "מונטיפיורי" והתמחה במקצועות הכימיה והחרטות. מראשית נעוריו היה חבר פעיל בשורות ה"הגנה" והשתלם בקורסים שונים. בשנת 1941 גויס לחי"ש. בתקופת הפצצות האיטלקים על תל-אביב היה פעיל בגדוד-עזר של מכבי-אש תל-אביב. בשנת 1944 יצא עם קבוצת צעירים מארץ-ישראל לעבדן שבמפרץ הפרסי ובעבודתו שם הבטיח קיום הוגן לאישתו ולילדו ומילא שליחות ציונית בקרב יהודי פרס ותפקיד ביטחון, שהתבטא בשמירה על מפעלי הנפט של בעלות- הברית מפני חבלה בידי "הגיס החמישי" שתמך בגרמנים. יעקב חזר ארצה ב-1945. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התייצב מיד לשירות מלא והתנדב לעמדות-הגנה בגבולות תל- אביב ובחזית הדרום בתפקידים אחראיים. בשעת הפגזת בית-הכנסת "אור זוהר" בנווה שלום על-ידי הבריטים נפצע ולאחר שהבריא יצא לקורס מפקדים, ומשסיימו חזר לביתו לזמן קצר. מתוך הכרת חובה לאומית לא ניאות לשידולים שיסתדר בתעשייה הצבאית כבעל-מקצוע ויישאר בקרבת משפחתו. התגייס לצה"ל, והוצב בצריפין כקצין-הדרכה. בתחילת יולי 1948, בימים שלפני סוף ההפוגה הראשונה, הועבר לגדוד קרבי והתמסר בשקידה לתרגילים קרביים. ידידיו וחבריו-לנשק הכירוהו כאדם שקט, מסוגר בתוך עצמו, מסור ודואג למשפחתו ולידידיו, מתעניין במצבו של הזולת ועוזר ככל שניתן בעצה ובמעשה. היה בעל רגש אחריות והכרה לאומית עמוקה. עם התחדש הקרבות אחרי ההפוגה הראשונה השתתף ב"מבצע דני", בפלוגה הפורצת שכבשה את שדה התעופה בלוד ונשארה במקום כחיל-מצב. בהמשך הקרבות יצא עם פלוגתו לסביבות דיר טריף כדי לחפות על נסיגה של פלוגה אחרת בגלל התקפת-נגד של האויב. בשעת הקרב, ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948), כשניסה להגיש עזרה לפצוע בתוך האש הקטלנית, נפגע ונפל בו במקום. יעקב הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
