בן לצפורה ויעקב. נולד ביום ה' בשבט תשל"ז (24.1.1977) בתל אביב, בה גדל והתחנך. אח לאילנית ונאור. מיכה היה דור שני של ילידי הארץ. מילדותו ספג ערכים, שלימים האמין בהם, לימד וקידם אותם: אהבת ארץ ישראל, תודעה ציונית ופטריוטית וכבוד למורשת היהודית העשירה. מיכה החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר "בבלי", ואת לימודי החטיבה בבית-הספר "עירוני ד" וסיים את לימודיו התיכוניים. מיכה, "מיכי" או "מיכולה" בפי אוהביו, היה עלם חמודות גבה קומה, מחייך ומאיר פנים דרך קבע. במסגרת התיכון פעל מיכה רבות לטובת איחוד וגיבוש בין האוכלוסיות השונות אשר למדו בבית-הספר. הוא היה רגיש מאוד לצורכי הזולת, תמך ועודד את החלש. בעזרת קסמו האישי הרב סחף אחריו את חבריו לפעילויות חברתיות יוצרות. מיכה הרבה לעסוק בספורט. הוא הצטיין בכדורסל ובאתלטיקה, ובמיוחד ריתק אותו תחום הקאראטה, בו התאמן לאורך שנים. בפעילויות אלו באו לידי ביטוי כמה מהתכונות בהן ניחן, ביניהן מנהיגות, כריזמטיות וחוסן גופני ורוחני עז. תחום עניין אחר בו צבר ידע מרשים, היה כלי נשק, ובפרט אקדחים. מגיל צעיר פירק והרכיב כלים, וקרא ספרות מקצועית בנושא. לקראת שירותו הצבאי השתתף מיכה בפרויקט הכנה לצה"ל במסגרת צה"לית. היתה לו מוטיבציה גבוהה במיוחד לשירות והוא ציפה ליום גיוסו, שהיה בתחילת אוגוסט 1995. בזכות שנות האימון בקאראטה, הצטיין מיכה בקרב מגע ולכן, בסיום הטירונות, זומן לקורס הדרכה בבית-הספר ללוחמה בטרור במתקן אדם. בסיום הקורס, לא רצה להמתין באפס מעשה לאירועים, וביקש לעבור ליחידה לוחמת אחרת, הפעילה בלבנון. הוא התרשם מיחידת ה"עוקץ" הסמוכה ליחידתו, וביקש העברה אליה. יחידה זו מסמיכה את החייל לתפקיד כלבן – הכשרה משותפת של לוחם עם כלב, שמטרתה גילוי מטענים שהטמינו מחבלים ואיתור וגילוי אויב המסתתר ואורב. תפקיד זה שילב בין העיסוק הנכסף בפעילות מבצעית מאתגרת, לבין אהבתו של מיכה לבעלי-חיים ולכלבים במיוחד. ביחידה זו שירת כשמונה חודשים. בהגיעו ליחידה החל בקורס קשה ומפרך. מיכה השתלב ביחידה ללא קושי ושאב סיפוק רב מתפקידו הנוסף החדש. הוא היה אמור לפעול עם כלבה בשם "אמבר", שאת העבודה עמה החל באילוף, לאחר שחוותה משבר עם מפעיל קודם. בתקופה בה ניתנה לו הכלבה לאילוף, למדה לתת בו אמון, ובין השניים נוצר קשר חזק. מיכה טיפל בה במסירות, תוך פרק זמן קצר החזיר אותה לתפקוד כשיר ומלא, והיא היתה למובילה בהישגים. מיכה עבר בהצלחה את מבחני הסיום והתהלך גאה בכומתה האדומה ובנעליים האדומות כפי שרצה. מיד בתום הקורס, נשלח ללבנון למשימתו הראשונה והאחרונה. מיכה תואר על ידי מפקדיו כחייל חרוץ ומסור, בעל רמה אישית גבוהה, שהיווה דוגמה אישית לסובבים אותו, היה עצמאי בביצוע תפקידו והתמיד במילוי המשימות שהוטלו עליו. הם נהגו לצטט אותו: "זה לא מספיק קרבי, אני רוצה יותר קרבי"… וחבריו הוסיפו: "בשבילו אין סיירת, צריך להקים סיירת מיוחדת למיכה". כך, למשל, כשהגיע מועד העלייה ללבנון, למשימתו המבצעית הראשונה, חלה מיכה בהצטננות קשה. הרופא אסר עליו את היציאה ללבנון, ואף הורה לו לקחת ימים של חופשת מחלה. מיכה מיאן לקבל את הצו. הוא חתם על מסמך המסיר את האחריות מעל הרופא, ועלה צפונה עם חבריו במועד שתוכנן. את מיכה אפיינה הסקרנות, הדרישה למידע נוסף, תמיד ביקש לחקור ולבחון, לדעת יותר, לברר היכן ניתן לשנות ולשפר. במהלך השירות נפגש מספר פעמים עם מפקדיו והעלה הצעות מוצלחות לייעול תפקוד היחידה. מפקדיו הבחינו בשלב מוקדם מאוד ביכולות של מיכה, רמת העשייה והכריזמה, וייעדו אותו לקורס קצינים, לאחר שירות קצר בלבנון. מיכה תכנן ללמוד וטרינריה עם שחרורו מהשירות בצה"ל, אולם התלבט בגלל התחייבותו למפקדו לצאת לקורס קצינים, ובערכים של מיכה, ההתחייבות למפקד מחייבת. בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים ואנשי צוות אוויר, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם מיכה. בן עשרים היה בנופלו. מיכה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר. בני משפחתו הנציחו את זכרו בהקמת מסגרת שנתית לתחרויות קאראטה המנציחות את שמו של מיכה. במסגרת זו נערכה בדצמבר 1997 אליפות ישראל לילדים ונוער ואליפות צה"ל בקאראטה; התחרויות נערכו במועדון הספורט באוניברסיטת תל אביב, בנוכחות מפקדיו ביחידה, הקצח"ר תת-אלוף יאיר נווה, מפקד המפח"ש אלוף עמוס מלכא ונוכחות מוגברת של יחידתו. תחרות נוספת על שם מיכה, שכללה את אליפות צה"ל הראשונה בקאראטה ואליפות ישראל לנוער, התקיימה בעשרה באוקטובר 1998, ובה נוסד השילוב בין נוער קדם-גיוס לבין לוחמים מצטיינים בקאראטה, ולבין יחידת ההדרכה לקרב מגע בצה"ל, שתיצור מסגרת לאיתור ועתודה למצטיינים בהדרכה לקרב מגע שתהיה למסורת עד בצה"ל. התעניינות פעילה בקידום המסגרת תרמו בנוכחותם מפקד המפח"ש, האלוף עברי (סוקניק) משה, הקצח"ר, תת-אלוף יאיר נווה, וממשיכו תת-אלוף ישראל זיו ואל"מ תל אביבי חיים, רמ"ח כושר קרבי בצה"ל. מפעל יפה זה נכלל במסגרת חגיגות היובל של שנת החמישים למדינה, בחסות העמותה לחגיגות היובל לשנת החמישים בניהול מר דורון שמואלי. אל האישים המוזכרים, חברו להרחבת מפעל הספורט והחינוך הגופני גם ד"ר שוקי דקל, סמנכ"ל משרד החינוך לספורט ותרבות ומנהל רשות הספורט והחינוך הגופני, אורי אפק, יו"ר הדירקטוריון במרכז הספורט באוניברסיטת תל אביב, אריה רוזנצוויג, מנהל הספורט והחינוך הגופני באוניברסיטת תל אביב וסגנו, ד"ר ירוחם ברק, שהכיר את מיכה, הוקיר את תכונותיו הטובות והאציליות ונרתם למפעל נאה זה, ממנו משתקפת דמותו של מיכה. פעל ויזם גם עו"ד עודד סלע, שהכיר את מיכה והיה מדריכו בהכשרה קדם-צה"לית וחרף הבדלי הגילים נוצרו ביניהם חברות והערכה הדדית. עודד סלע היה המנחה בתחרויות הקאראטה על שם מיכה. תחרויות הקאראטה נערכות במסגרת התאחדות הקאראטה בישראל, בניהולו של אבי בלייר, יו"ר ההתאחדות, שהוא פרשן הספורט בתחרויות. מפעל זה, שיש בו ביטוי לנוער ישראלי יפה, לוחם גאה לרוח צה"ל, המשלב את היפה, החיובי והמועיל, המשקף את דמות הנוער הישראלי הרצוי, הנוהה לספורט, לתרבות, לחינוך ולמידות נאצלות, יהיה לעד על שם מיכה. מיכה יונצח גם בגן ליד ביתו, שיישא את שמו, ויוקם לזכר הלוחמים שנהרגו באסון המסוקים. במהלך חודש מרץ 2001 נחנך מתחם "מיכה" בשיתוף יחידת ה"עוקץ" ביער בן-שמן למורשת יחידת ה"עוקץ".
