גוטליב, אבשלום (“אבשי”)

בן דויד ושרה. נולד ביום ב' במרחשון תרצ"ז (18.10.1936) בירושלים. סיים את לימודיו בגמנסיה העברית אשר ברחביה. השתייך לצופי "מסדה" שבעיר-מולדתו. בימי מלחמת-הקוממיות היה בן י"ב בלבד אך הוא לא נמנע מהשתתף במידת-יכולתו בפעולות שונות, כגון העברת פקודות ופתקים מעמדה לעמדה בירושלים הנצורה. בן י"ז ומחצה היה בבקשו את הסכמת-הוריו (בגלל גילו הצעיר) להתגייס לצבא, ומה מאד שמח כשהם נענו לבקשתו; הוא הצטרף לצה"ל באוגוסט 1954. עבר קורס מ"כ וכמדריך היטיב לדעת כיצד להיות מפקד וחבר כאחד לכל הנתונים לפקודותיו. בתפקידו זה השכיל להאציל על פקודיו-חבריו מרוח הנעורים והעליצות אשר בו, ויחד עם זה, מתוך בגרות ואחריות, החדיר בם את רגש הבטחון והסיפוק שבמילוי כל תפקיד ומשימה. השתתף במבצע כנרת, ולמרות הדכאון שידע כתוצאה מנפילת אחד מטובי-חבריו אמר לאמו לאחר-מכן: "אמא, אם לי יקרה כן, אנא, אל תבכו אותי". במשך השנה האחרונה לשירותו סיים קורס-סמלים וחי בערבות-הנגב בסיורים והתנגשויות תדירות. נשא נפשו להתמחות במקצוע הכימיה. כשבועיים לפני שחרורו, אור ליום ו' במרחשון תשי"ז (11.10.56), יצא בראש-חייליו לסביבות-קלקיליה, פרץ מעבר לקווי-האויב המבוצרים ונפל אחרי בצעו משימתו מתוך אומץ וגבורה. הובא למנוחת-עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בשנת 1961 הוקם בית-כנסת בשכונת קרית-היובל שבירושלים הנקרא על-שמו "אוהל אבשלום;" כן הוקמה קופת גמילות-חסדים הצמודה לבית-הכנסת. שני מוסדות אלה הוקמו על-ידי אביו של אבשלום.