גואטה, אלי

אלי, בן מרים ורחמים, נולד ביום ב' בניסן תש"י (20.3.1950) באלכסנדריה שבמצרים, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ב (1952). משפחת גואטה הצטרפה למושב תימורים שבחבל לכיש, ואלי למד בבית הספר היסודי "מבואות" בבאר-טוביה. אחר-כך למד בבית הספר החקלאי בכפר סילבר, ולאחר שהשלים י"א כיתות עבר למגמה הנדסית-חקלאית בבית-הספר התיכון "יד-נתן" בעכו. אלי היה נער רציני וממושמע, אהוב על חבריו בבית-הספר ועל ידידיו במושב תימורים. הוא היה חובב ספורט, הרבה לשחק בטניס-שולחן ואהב לשחות בים ובברכה. בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון היה חבר בתנועת הנוער הציוני והשתתף במחנות נופש שנערכו במסגרת התנועה. אך רוב מעייניו היו נתונים בראש ובראשונה לבני משפחתו ולמשק. הוריו וידידיו מעידים עליו שהיה בן למופת וחבר משק מסור. הוא רחש כבוד ודרך-ארץ לאביו ולאמו, סייע להם במתן עצה נבונה, ואף עזר בניהולו של המשק. כזה היה ביחסו לכל אדם, שכן מוכן היה לעזור ולעשות למען הזולת. בני מושב תימורים ידעו שעל אלי אפשר תמיד לסמוך. עלם תמיר וחסון היה, טוב-לב, אדיב, ישר-דרך ובעל מצפון. אלי גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1968. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס אפסנאים והוסמך כמש"ק אפסנאות. הוא היה חייל אחראי ומסור והשתדל לבצע כמיטב יכולתו כל משימה וכל תפקיד שהוטלו עליו. כאשר עשה עם יחידתו הרחק ממושב מגוריו, הקפיד לטלפן ולכתוב הביתה, וכשהיה בא לחופשות לא סיפר על לבטיו ועל קשייו, שכן תמיד הקפיד שלא להדאיג את הוריו. כאשר בקשו לשמוע מפיו פרטים על חייו בצבא היה עונה: "הכל בסדר. אין בעיות". בקיץ 1971 השתחרר אלי מהשירות הסדיר, חזר למושב תימורים והשקיע מלוא מרצו בפיתוח המשק. הוא עבד בנגריה, והיה מעורה בפעילות בכל ענפי המשק. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא אלי לשירות מילואים. הוא נשלח לחזית הצפון והשתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. תוך כדי הגשת עזרה רפואית לפצועים, בעיצומה של הפגזה ליד אל-על, נפגע אלי ומת מפצעיו ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במושב תימורים. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון: "אלי ז"ל שירת בחיל הרפואה. הוא היה חיל טוב וחבר נאמן. אלי היה אהוד על כל מי שהכירו".