גאון, אלון

אלון, בן אנני וראובן (רוביק), נולד ביום כ"ה באדר ב' תשי"ד (30.3.1954) בקיבוץ יראון. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון "מבואות הנגב" בקיבוץ שובל. אלון היה תלמיד טוב, קפדן ושקדן והצטיין בעיקר במדעי הטבע – במקצועות המתימטיקה והפיסיקה. סקרן היה והתעניין בתחומים רבים. הוא היה פעלתן מאוד: חבר בוועדות רבות, חבר ומדריך בתנועת "השומר הצעיר", נמנה עם אנשי החברה להגנת הטבע, והשתתף בתחרויות באתלטיקה קלה. אלון היה נער חביב ועדין, שקט, אדיב ומנומס. הכל הכירוהו כבחור טוב-לב, רציני ואחראי. ישר-דרך היה ובעל מצפון. בקרב חבריו נודע כחברותי מאוד ומתרחק מריב וממדון כאילו חושש לפגוע בזולת. הוא היה בעל עקרונות, רודף צדק, נאמן לדעותיו, ומגן על רעיונותיו בתקיפות. ספרה עליו חברתו: "אלון היה ותרן למען השלום, משום שהיה חזק דיו ונבון כדי לוותר. הוא ויתר לאחרים אך לא לעצמו. הוא עמד על החוקים שקבע לעצמו, חי על-פיהם, בשלווה ובשקט, בדרכו שלו. הוא התאמץ לעזור לכל אדם שנזקק לעזרה". אלון היה מהראשונים שנחלצו תמיד לעשייה. כל דבר שעשה – עשה מתוך רצון כן, מתוך שלמות פנימית וביסודיות מרובה. הוא אהב סדר וניקיון ושמר בקנאות על רכוש הציבור. היה לו חוש הומור מצוין ובדיחותיו המשעשעות זכורות לכל חבריו. הוא אהב מאוד את בני משפחתו ורחש כבוד רב להוריו. אלון גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1973. הוא התנדב לחיל-האוויר, אך כעבור כשלושה חודשים הועבר לחיל הרגלים בשל סיבות רפואיות. ביום י' בניסן תשל"ד (2.4.1974) לאחר כחמישה חודשי שירות נפל אלון בעת מילוי תפקידו, כאשר נחלץ לבלום נושאת-נשק (נ"נ) שנדרדרה לתהום, אך כלי-הרכב מחץ אותו למוות. לאחר יומיים הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ שובל. השאיר אחריו אב, אם וארבעה אחים. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, בשם "ערוגת אביב – אדם ושמו אלון", ובה דברים על דמותו, דברי זכרונות, מכתבים, דברי שיר ותצלומים