בר, מרדכי

בן פרידה ויוסף. נולד בי' בסיוון תרע"ו (11.6.1916) בהלברשטאט, גרמניה. בצעירותו התחנך בבית שומרי מצוות ואף שלמד בגימנסיה חילונית שמר על דבקותו במסורת היה ליהודי דתי בלב ונפש. על אותה תקופה בחייו כותב אחיו הבכור: "גדלת על ידי ותמיד התפלאתי איך התפתחת בקו ישר לבן אדם וליהודי שלם. הרגש והשכל היו אצלך בהרמוניה מלאה והלכת בדרך מבלי לנטות לימין או לשמאל. בצחוק ובמצב קשה לא איבדת את שיווי המשקל". בהיותו בן 20 עלה מרדכי לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ חפץ חיים. כעבור זמן עזב את הקיבוץ והצטרף לקבוצת עבודה ביערות הכרמל, כדי לאפשר לו תמיכה בהורים שעמדו לעלות אף הם לארץ. הוא עבד בסלילת כבישים ובשמירה על העובדים בפני אנשי הכנופיות. למרות העבודה הקשה מצא תמיד פנאי ללימוד תורה, כזכור לאחד מחבריו באותם ימים: "גם אחרי העבודה הקשה בסלילת הכביש היה לך הכוח ללמוד בלילה… בצל קורתך, ב'ליפט' הקטן שלך, ליד ספריך היקרים. בצדק קראו לך החברים 'הרב שלנו'…". בכ"ח באדר ב' תרצ"ח (31.3.1938) כשהקבוצה עסקה בסלילת דרך באדמות הכרמל נפתחה לפתע על הפועלים אש מרוכזת ממרחק קצר על ידי קבוצה גדולה של ערבים. מרדכי, שעבד ליד המדחס לחיצוב אבנים, חש למקום ריכוז הנשק, השיב עם שניים מחבריו אש לעבר התוקפים וכך חיפה על נסיגת הפועלים למחנה. בעודו יורה פגע כדור בראשו והרגו. שני חבריו הצליחו להגיע למחנה ללא פגע. על רגעיו האחרונים כתב עד-ראיה בין השאר: "כדורי המרצחים זימזמו מכל צד והוא זחל אל הנשק, אל רובהו, והשיג אותו. בעשרות הכדורים שהוא ירה אל המתקיפים הגן עלינו, הפועלים. לבסוף פגע הכדור בראשו ונשמתו הקדושה יצאה". מרדכי הובא למנוחות בית העלמין בחיפה. הניח הורים, אח ואחות.