ברעם (ברנשטיין), אבי

אבי, בן סוניה ויצחק, נולד ביום י"ד באדר תרצ"ז (25.2.1937) בקיבוץ שריד ולמד בבית-הספר היסודי ואחרי-כן בבית-הספר התיכון בקיבוץ. אבי היה קשור קשר בל יינתק לאדמת עמק יזרעאל. בהיותו נער שובץ לעבודה בענף הפלחה, ענף בו עסק עד לנפילתו. הוא התמחה בעבודה והצטיין בה ולבסוף היה מרכז ענף הפלחה בקיבוץ שריד וריכז את הוועדה המקצועית לפלחה באזור. אבי גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1954 והוצב לחיל התותחנים. לאחר שהשלים סדרה של קורסים סיים בהצלחה את קורס הקצינים ושירת כמפקד-סוללה בפיקוד הצפון. בתקופת שירותו הסדיר השתתף בקרבות מבצע קדש. במאי 1957 שוחרר אבי מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל התותחנים. ביחידה זו השלים קורס מפקדי סוללות שדה וקורס מפקדי פלוגות והשתתף בקרבות מלחמת ששת הימים. מפקדיו מעידים עליו כי בעת שירותו בצבא, תבע מעצמו ומחייליו, בעקשנות וללא פשרות, לבצע את הנדרש מהם בשלמות ובדייקנות. עם זאת היה דואג דאגה אבהית לחייליו, מקפיד על זכויותיהם ושומר לבל יקופחו צורכיהם. אבי הצליח לשלב יחד יצירה, עבודה ומחקר. הוא הציב לעצמו כמטרה להפיק מהקרקע שעיבד את מירב היבול ולכן לא הסתפק בחקלאות לשמה, אלא עסק בניסויים, במחקר מדעי ובפיתוח זנים חדשים. הוא למד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות ופיתח זן חדש של חימצה (וכינה אותו בשם "יעל" – הוא שם בתו הבכירה) שנזרע על-פני שדות רבים בכל רחבי הארץ. הוא השאיר אחריו אוסף של פרסומים על מחקריו ועל הניסויים שביצע בתום גידול החימצה. אבי היה מודרך על-ידי שאיפה בלתי פוסקת לשיפור ולייעול. לשם כך היה מוכן להרבות בלימודים ואף הפך את שדות שריד למעין מעבדה, שבה בוצעו ניסויים בתחום גידולי השדה. הוא היה ידוע בגישתו המעמיקה והיסודית לבעיות החברה והעבודה. הוא גיבש לעצמו השקפות ודעות והגן עליהן בדבקות ובלהט. כדי להגשים את המטרות שהציב לעצמו היה מוכן לבוא לידי עימותים חריפים, והיה דבק בעקשנות וללא פשרות בעמדותיו. הוא הביע בגלוי את רעיונותיו, שלרוב היו שונים מהמקובל והמוסכם. מעולם לא חסך ביקורת ישירה ונוקבת מכל אדם, שלדעתו היה ראוי לביקורת. שתי תכונות התגלו באבי, זו בצד זו. תכונות החקלאי העקשן והבלתי-מתפשר, השוקד על עבודתו ומקדיש את זמנו לפיתוח הענף בו עבד, ותכונת איש המשפחה האוהב והמסור. בביתו, שהיה הקיצוני בשורת הבתים ונשקף אל השדות שבהם עבד, התמסר לרעייתו אסתר ולבנותיו יעל, אילת, עפרה והדס. הוא הקדיש מחשבה מרובה לשאלת החינוך בקיבוץ ושאף לחזק ולהדק את המסגרת המשפחתית, שבמרכזה – בית המשפחה. בשנת 1973 יצא אבי, בחברת חברי קיבוצים, לסיור באירופה, בו שלבו את לימוד בעיות החקלאות של ארצות אירופה עם טיול להכרת נופי היבשת. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה באזור נאפח, ברמת-הגולן. אבי לחם בקרבות אלו כמפקד סוללה. הוא השרה ביטחון רב על חייליו בקור רוחו וביעילותו, בעיקר בשעות הקשות של פינוי הנפגעים משדה הקרב. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפגע בהפגזת אויב באזור הכפר ג'אבא ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בשריד. השאיר אחריו אישה, ארבע בנות, הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. בני משפחתו וחבריו לקיבוץ שריד הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו