ברמי, ברנרד
ברנרד, בן רינה ושאול, נולד ביום א' בניסן תשי"ד (6.4.1954) בצרפת, למד בבית-ספר יסודי בפאריס ובבית-ספר מקצועי של "אורט" בפאריס. בשנת 1960 עלתה המשפחה לראשונה לארץ ולאחר מספר שנים שבה לצרפת. בשנת 1972 עלו בשנית וברנרד השלים את לימודיו במקצועות מכונאות-כללית ופחחות-רכב. ברנרד חי רוב שנותיו בצרפת, שם למד והשתלם במקצועו. כאשר עלה לארץ עם בני משפחתו, נרתם במלוא מרצו לסייע בפרנסת המשפחה, שקליטתה בארץ הייתה קשה למדי. הוא היה ספורטאי-חובב מצטיין ובצרפת עסק הרבה באיגרוף. בארץ לא מצא פנאי לשוב ולעסוק בספורט זה. ברנרד היה צעיר שקט ורציני, נבון מאוד ואהוד על חבריו ועל ידידיו. הוא היה יפה-תואר, רחב כתפים וכחול-עיניים, הצטיין בחוש צדק מפותח ולא פעם רב את ריבם של אחרים, התערב ונאבק למען הצדק ונגד קיפוח. הוא היה קשור מאוד למשפחתו, להורים, לאחיות ולאחיו. את כל הכנסותיו מעבודתו נתן לפרנסת המשפחה; הוא טיפל בכל הבעיות הכספיות של המשפחה ועשה ככל יכולתו כדי לחסוך דאגה מלב אביו, תמך בו בממון ובעידוד מוסרי ורוחני. במקום עבודתו היה מוכר כעובד ממושמע, קפדן ומסודר. והכל העריכו אותו על כך. ברנרד גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1973 והוצב לחטיבת "גולני". הוא היה חייל ממושמע ואהוב על מפקדיו ועל חבריו בגדוד "גדעון" שבחטיבה. תמיד עזר לחברים בשעות קשות של אימונים מפרכים והיה מוקד של פעילות חברתית. גם בצבא הצטיין בחוש הצדק שלו ובמאבקיו למען חבריו לנשק. בתקופת השירות בצבא למד ברנרד עברית. הוא שירת בעיקר ברמת הגולן, בעיר קוניטרה ובאזור החרמון. כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים היה ברנרד רובאי-לוחם בפלוגה שהחזיקה את מוצב החרמון. כבר בתחילת הקרב על המוצב, שהותקף על-ידי הסורים נפצע ברנרד. אך הוא המשיך להילחם ותוך נסיון להדוף את הסורים, נפגע ונהרג ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי ברנרד ביצע את תפקידו כלוחם במוצב החרמון בצורה מושלמת והיה מופת, באומץ לבו, במסירותו ובנאמנותו. דברים לזכרו של ברנרד ראו אור בחוברת "חללי גדוד 'גדעון' במלחמת יום הכיפורים".
