בראשי, יצחק
יצחק, בן חוסנה ויהודה, נולד ביום א' באדר תש"ב (18.2.1942) בירושלים ולמד בבית-הספר היסודי "אליאנס" ובבית-הספר התיכון "כרמייה" בירושלים. הוא היה תלמיד שקדן והגיע על נקלה להישגים בלימודים. תקופה ארוכה היה חבר ב"תנועת הצופים" ובמועדון "ימק"א" בירושלים. אמנם היה חובב ספורט נלהב, אך הרבה בקריאה והיה לו אוסף-ספרים גדול למדי. כאדם היה יצחק נעים-הליכות ובעל מזג טוב. הוא היה אופטימי ותמיד מוכן לעזור לזולת. לפיכך היה אהוד על חבריו, שכינוהו בשם חיבה "איציק". הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, דאג למשפחתו ועשה כמיטב יכולתו להקל את נטל-העבודה שהיה מוטל על המשפחה, בניהול ובביצוע עבודות-עפר וכבישים. יצחק גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1961 והתנדב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשלים קורס למקצועות טנק וקורס מפקדי-טנקים, הוצב ביחידת שריון בתפקיד מט"ק והוענקה לו דרגת סמל. הוא היה חייל מצוין, ממושמע ונאמן וחבר יקר ומסור לחבריו-לנשק שכולם אהבוהו. הוא לחם במלחמת ששת-הימים והיה עם הטנקים הראשונים שהגיעו לתעלת סואץ. על-זאת הוענק לו "אות מלחמת ששת-הימים". במלחמת יום הכיפורים השתתף יצחק בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת-הגולן. בקרב שהתחולל ביום י"ג תשרי תשל"ד (9.10.1973), באזור תל-פארס נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה בהריון, בן, הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. כעבור חצי שנה נולדה לו בת. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "איבדתם בן-משפחה אהוב, וחבריו ביחידה אבדו חבר יקר ומסור. בחרפו את נפשו העניק יצחק לעם את החיים ולישראל – את זכות הקיום. עם ישראל, צה"ל כולו וחבריו שלחמו לצדו, חשים מה גדולה האבדה". אלמנתו וילדיו תרמו לזכרו פרוכת ורקמה לארון הקודש בבית-כנסת בירושלים; אמו, אחיו ואחיותיו תרמו והקימו לזכרו ספרייה בבית-הספר על-שם רנה קסין בירושלים, שם סיים יצחק את לימודיו התיכוניים; כמו-כן תרמו ארון-שיש לספרי-תורה ונברשת לבית-הכנסת "פורת יוסף" בקטמון – מקום שם נהג יצחק להתפלל.
