בנד, ישראל (‘שרול’)

בן חנן ודובה. נולד ביום י' בחשון תשט"ו (6.10.1954) בצפת. ישראל היה הילד השלישי במשפחה, בן-זקונים שזכה למיטב היחס, האהבה ותשומת-לב מצד הוריו ואחיו. כשמלאו לישראל שנתיים העתיקה המשפחה את מגוריה לקרית-ים שליד חיפה, מקום שהתחבב מאוד על ישראל במרוצת-הזמן, ובו עשה את כל מסלול-הלימודים שלו: תחילה בבית-הספר היסודי 'אורים' ואחר- כך בבית-הספר התיכון-מקצועי 'רודמן'. כותב מנהל בית-הספר התיכון, ששימש גם כמורו של ישראל: "רק בשנתו האחרונה בבית-הספר הכרתי את ישראל ועמדתי על טיבו מקרוב. לפני-כן הכרתיו כנער שקט ושלו, שעיניו בהירות וצלולות ובלוריתו הזהבהבה מזדקרת מבין הראשים המתרוצצים בהפסקה. הכול אמרו: ישראל נער נחמד, רציני – אפשר לסמוך עליו. וכשהגיע לשמינית… ראיתי, שאכן נכונות היו כל ההערכות. אבל לאחר שהכרתיו מקרוב נוכחתי, שנוסף על כל זאת, נוסף על היותו נער רגוע ומופנם – היה ישראל נער מנומס ואדיב, וחביב על הכול, על חבריו ועל מוריו, ומשרה בכל-עת אוירה טובה של שלוה ורוגע". בצד הלימודים היו כל מאוייו של ישראל מופנים לספורט, לו הקדיש את כל שעות-הפנאי ואת מרצו. שימש כשוער בנבחרת הכדוריד בקריה והיה מועמד לנבחרת ישראל לנוער. היה נושא להערכה ולהערצה לנוער המקומי. עם-זאת, היתה זו שאיפתו הכמוסה, לאחר השירות הצבאי, להקדיש את עצמו להמשך הלימודים. במלחמת יום-הכיפורים דאג ישראל מאוד לבני-משפחתו המגויסים, ומכתביו הלבביים הביאו להם עידוד רב בהתנסויותיהם הקשות. לפני שהתגייס לצה"ל הצטרף ישראל לחבריו בהקמת גרעין 'צבר' במסגרת הנח"ל. כבר למחרת כניסתו ל'קלט', ב-27.11.1973, נשלח הגרעין לשל"ת מוקדם בקיבוץ מרחביה. ישראל הפך עד-מהרה ל'אבא' של הגרעין – לפניו שטחו חבריו וחברותיו את בעיותיהם, והוא היטה להם אוזן קשבת במאור-פנים וסייע בידם בעצה נבונה. היה חביבם של כל בני-הגרעין, ובמיוחד של בנותיו. בתחילת ינואר 1974 נשלח ישראל לטירונות, ולאחר סיומה הועבר לגבול הלבנון והשתתף במארבים יום-יומיים לשמירת הגבול. גם פה גילה כושר-מנהיגות, ובלא שענד סרטים על שרווליו או על כותפותיו הנחה והדריך את חבריו החיילים. באחד הלילות. בשובו ממארב שגרתי, ארב המות לרכב שנסעו בו הוא וחבריו, וישראל נפל בעת מילוי תפקידו – ביום כ"ג באב תשל"ד (10.8.1974). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים, אחות ואח. מפקדו של ישראל כתב למשפחה השכולה: "ישראל ז"ל היה מעמודי תוך של מחלקתנו ומהדמויות הבולטות בגדוד. ספורטאי מצטיין, חייל טוב וממושמע, מופת לחבריו". ההורים וידידים קרובים הנציחו את דמותו הבלתי-נשכחת של ישראל באלבום שהוציאו לזכרו.