חי מתן, בן אביבית ודוד, נולד בבאר שבע ביום כ"א בניסן תשנ"ד (2.4.1994). בן בכור להוריו ואח בכור של טל. הוא נקרא על שם שני קרובי משפחה שנפטרו ושמם היה חיים – סבו מצד אימו, ואח של סבו מצד אביו. על שמו השני החליטה אימו לפי חלום שחלמה, כדבריה: "כשהייתי איתך בהריון חלמתי על אליהו הנביא ובחלום הוא אמר לי שיהיה לי בן זכר בשם מתן … כי זה מה שאתה בשבילי, המתנה שלי". "אני זוכרת איך סבא יעקב התרגש בברית כשהיה הסנדק שלך", סיפרה האם אביבית, "התהלך שם כמו טווס גאה ורק השוויץ בנכד החדש שלו, הראה לכולם איזה תינוק יפה נוסף למשפחה". חי נולד בבאר שבע ושם החלו חייו, כשכל המשפחה גרה בבית הסבים, בחיק משפחה חמה ואוהבת. "חייקי" קראה לו אימו אביבית, או "חייקוש" כגירסת סבתו סיגל. כשהיה קטן אהב לשחק בכדורי רגל, להוציא אותם מהבית ולהחזירם הביתה, ודודיו קראו לו "אוטו כדור קטן", או "דוקל ראס", שכן אלה המילים שידע לומר אז. "ילד שלי. איזו ילדות מדהימה הייתה לך", כתבה אימו של חי, "גדלת כל כך מהר בין הידיים שלי. הילדות שלך הייתה מלאה בחיוכים, צחוקים והמון המון משפחה, בדיוק כמו שנראו שאר חייך הבוגרים". כעבור זמן קצר המשפחה עברה לראשון לציון. חי החל את לימודיו בבית ספר יסודי "כרמים" בעיר והמשיך מכיתה ג' עד חטיבת ביניים בבית ספר "גנים". אז שבה המשפחה לחיות שלוש שנים בבאר שבע, וחי למד בתיכון מקיף ו' בעיר בכיתות ט' עד י"א. כשסיים חי כיתה י"א שבה המשפחה לראשון לציון. קונדסון, כך מתארים בני המשפחה את חי – שאהב לעשות מעשי קונדס בכל עת. בבאר שבע התפתח מאוד חוש ההומור שלו, סיפרה אימו: "זה גרם לי להגיע פעם או פעמיים למנהל בית הספר, כי אתה חי החלטת לפרוס תפוזים באמצע השיעור ולהכין מהם מיץ …" בבאר שבע גם הכיר חי את חברתו הראשונה, והם היו יחד כחמש שנים. לחי היו מילדות יחסים מצוינים עם כל בני משפחתו. עם אימו אביבית הוא הירבה להתייעץ בכל תחום, גם האישי ביותר, והם היו מדברים מספר פעמים מדי יום. עם אביו דוד היה לחי קשר חם, הם נהגו לצפות יחד במשחקי כדורגל תוך לגימת בירה, לבלות בים, ואף ביקרו יחד בקברי צדיקים במירון. האחות טל צעירה מחי בשמונה שנים, אך על אף הפרש הגילים היה ביניהם קשר מצוין. חי דאג לאחותו הצעירה, שמר עליה, לא פעם לקח אותה איתו כשיצא עם החברים, פינק אותה ובישל לה – חי היה לטל כמו אבא קטן, כדברי בני המשפחה. כתבה אביבית: "אותי זה תמיד עשה מאושרת כי ידעתי שהיא בידיים טובות, בידיים האוהבות שלך". בין חי לסבתו סיגל, אימה של אביבית, שררו יחסי אהבה מיוחדים. המשפחה גרה אצל הסבתא כמה שנים, בהן היא בעצם גידלה את חי. כשהיה קטן הוא נהג לעבור לישון במיטה שלה בלילה, תמיד חי דאג לשלומה והקשר ביניהם היה חם ואוהב מאוד. "עבורה אתה חצי נכד וחצי ילד", כדברי אביבית. רבים מבני משפחתו של חי גרים בבאר שבע, סבא, סבתא, דודים ובני דודים, ועם כולם היה לו קשר מצוין. הוא הירבה לבקר אותם ולבלות בחברתם, וגם במהלך שירותו הצבאי הקפיד לבקר אותם פעמים רבות. "אין מצב שיעבור יום בלי שתדבר איתם בטלפון, בלי שתשלח תמונות ותספר מה קורה", סיפרה אביבית. במיוחד בלט במשפחה הקשר הנהדר בין חי לשני דודיו, שלומי וגיא. מילדותו היו השניים מורי הדרך שלו לחיים ולקחו חלק נכבד בגידולו, וחי גמל להם באהבה רבה ובנתינה רבה. בהיעדרויותיו הרבות של שלומי מהבית, כשהוא היה שוהה בחו"ל לצורך עסקיו, נהג חי לישון בביתו ולתמוך במשפחה בכל מטלות היום-יום. סיפרה אביבית: "אולי על הנייר אתם בני דודים, אבל את האמת אתה כמו אח גדול בשביל עמית ובשביל אחיותיה שקד וגאיה. תמיד נפעמתי לראות איך אתה משקיע בהן, מבשל, מספר סיפורים, שומר ומשחק בכל סוגי המשחקים". חי גדל והיה לבחור נאה וגבוה, אשר אהב את החיים וידע "לבלוע" אותם, כדברי בני משפחתו. הוא אהב להאזין למוזיקה מזרחית, ובכל שעה שהיה בבית – שבעה ימים בשבוע, עשרים וארבע שעות ביממה, כדברי אימו – התנגנה בבית מוזיקה. בעיקר אהב את הזמרים עומר אדם ועופר לוי. חי אהב לשיר, נהג לשיר קריוקי ולא פעם חיקה את הזמרים שאהב. בשעות הפנאי חי אהב מאוד לבלות עם חברים, ובין היתר הם נהגו לבלות שעות בחוף הים. חי היה תמיד המצחיק במשפחה ובכל חבורה, אך גם בלט כמנהיג, זה שכולם הולכים אחריו. הכול רצו להיות בקרבתו, ועם השנים הוא צבר חברים רבים אשר כל אחד מהם הרגיש שחי הוא החבר הטוב ביותר שלו. החברים אהבו להתארח בבית המשפחה, שהיה תמיד הומה אדם ובו שפע אוכל וחברה נעימה. "עם כל המעברים שלנו בארץ", סיפרה אימו של חי, "בכל מקום היו לך חברים. חברים טובים, אמיתיים, כאלה שהיית סומך עליהם בעיניים עצומות, ואני הרגשתי בטוחה שאתה איתם. אבל יותר מזה, הרגשתי שהם עושים אותך מאושר וכך גם אתה אותם". כך קרה שכשאימו של חי הכינה את מסיבת הגיוס שלו הוא הודיע לה שיגיעו חמישה-עשר איש, אך למסיבה המוצלחת הגיעו למעלה מחמישים חברים שלו. חלק נכבד משעות הפנאי שלו הקדיש חי לטיפוח אהבת הבישול שלו. מגיל צעיר הוא הפגין עניין במטבח ובבישול, ואהב במיוחד את בישוליה של אימו – ובעיקר אהב סלט ירקות וסלט חסה. תחום נוסף שחי טיפח היה אהבת הכדורגל. דוד, אביו של חי, גדל באר שבע והיה אוהד של קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע. את האהבה הזו הוא הנחיל לחי, שהיה לאוהד מושבע במיוחד בשנים בהן גר בבאר שבע. הוא נהג ללוות את הקבוצה לכל משחקיה, לעתים עם אביו ולעתים עם בני דודיו תושבי העיר. חי גם אהד את קבוצת הכדורגל של ברצלונה מספרד. חי היה ילד עם נתינה, סיפרה אימו, שמח ומאושר ומפיץ סביבו חום ואהבה. תמיד חייך, תמיד אופטימי ובכל מצב ידע להבליט את הטוב. "השם חיים יושב עליך כמו כפפה ליד" כתבה אביבית, אימו של חי, "זה מי שאתה ילד שלי. חי, שמח, שר, רוקד, לא מפספס כלום. טורף את החיים אבל עם זאת יודע גם ליהנות מכל רגע שעובר בדרך". בזמן שעבר מתום לימודיו ועד גיוסו לצבא עבד חי במחסני מיזוג של דודו שלומי במודיעין וחסך כסף. "בזכות העבודה גילינו את הרצינות המדהימה שלך ואת מוסר העבודה שהיה לך", סיפרה אביבית, אימו של חי, "גם כשהיית יוצא עד השעות הקטנות של הלילה היית קם בשבע בבוקר והולך לעבודה, פורק ומעמיס עוד ועוד משאיות של מזגנים … רצית ללמוד את העסק ולהיות חלק ממנו, לעשות ולעזור כמה שיותר. שלומי וגיא תמיד אומרים איזה חרוץ אתה, ושבחיים לא היה עוד עובד כמוך". בכסף שהרוויח חי קנה רכב ששימש אותו היטב, לעבודה ולבילויים, ואף פינק את עצמו בבגדים ובטיולים מבלי להכביד על הוריו. בקיץ 2012, ערב גיוסו לצבא, נסע חי עם חברים לטיול בבורגס שבבולגריה. בחודש יולי, בעת שהותם בעיר, אירע בשדה התעופה פיגוע בו נהרגו כמה תיירים מישראל. במשך שעות היו בני המשפחה בארץ בחרדה גדולה, עד שהצליחו לדבר עם חי. חי התגייס לצה"ל ביום 22.10.2012. הוא ביקש לשרת בגולני אך שובץ לחיל הלוגיסטיקה. חי, שאהב לבשל מגיל צעיר, עבר קורס טבחים והחל לשרת כטבח במטבח גדודי. הוא השקיע בעבודתו, ולא פעם היה מתייעץ עם אימו איך לפנק את החיילים במאכלים מיוחדים. עד מהרה רכש חי מיומנויות, בלט ביכולתו המקצועית ובכישורי המנהיגות שלו ומונה לתפקיד פיקודי של אחראי משמרת. סיפרה אביבית, אימו של חי: "אתה הבנת טוב מאוד את החשיבות שלך, ושאף אחד לא יכול לזלזל בתפקיד הטבח או בחיל שאליו הוא שייך. אתה גאה בתפקיד שלך, ויודע מה המשמעות שלו. אתה יודע שהצבא צועד על קיבתו ואתה דואג שגדוד 450 לא יצעד, אלא ירוץ!" חי השתלב היטב בבסיס, הירבה לשמח את חבריו במעשי קונדס והיה אהוב ומקובל. חברו הטוב בבסיס היה יניב, השניים עברו את כל מסלול השירות יחד וכדברי אימו של חי: "יניב הוא אחת הסיבות שאני כל כך שמחה על השירות שלך, כי זכית בחבר מדהים". בבסיס חי הכיר גם את סיגי, שהייתה לחברה קרובה שלו. גם בעת שירותו, כיוון ששירת שבוע-שבוע הצליח חי לעבוד אצל דודו ולחסוך כסף. סגן-אלוף שי, מפקדו של חי, סיפר עליו: "חי ניחן ברמה אישית גבוהה והיה אדם משכמו ומעלה, חייל למופת שביצע את המוטל עליו באחריות רבה, במקצועיות ומתוך רעות וחברות של אמת. הוא היה אדם מזן נדיר, שנענה באהבה ובמסירות לכל מטלה וכל זאת בצניעות ובענווה שאפיינו אותו. חי היה אהוב ונערץ על חבריו ומפקדיו בפלוגה ובגדוד. נער טוב לב היה, ושמחת החיים שלו נראתה לעיני כול. כך גם החיוך שהיה נסוך על פניו". חי נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ח באב תשע"ג (4.8.2013), בתאונת דרכים בנסיעתו באוטובוס בדרך לבסיס. בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר הורים ואחות. זמן קצר לפני התאונה חי צילם את עצמו בתמונת סלפי, ובני המשפחה מספרים שזו התמונה היחידה שלו שבה הוא לא מחייך. אחרי נפילתו הועלה חי לדרגת רב-טוראי. שלושה שבועות אחרי נפילתו של חי נפטר אביו דוד מדום לב. מצער נדם ליבו, כדברי האם אביבית. היא סיפרה שמעולם לא הבינה את מנהגם של האב והבן לבקר בקברי צדיקים, אך אחרי מות שניהם הרגישה אותם גם בדרך זו. אביבית, אימו של חי, ממשיכה את דרכו בין היתר בהאזנה למוזיקה שאהב. היא שרה אליו ללא הפסק, וכך היא מרגישה את חי. בתום שנת האבל החליטה אביבית להגשים חלום של חי – לראות את קבוצת הכדורגל שאהב במשחק באצטדיון הביתי בברצלונה, ה"קאמפ נואו". אביבית וטל, אימו ואחותו של חי, נסעו לברצלונה וצפו במשחק הפתיחה של העונה, כשבמהלכו אביבית עמדה באצטדיון עם צעיף ביד וצעקה: "חי, אני וטל פה מגשימות לך את החלום". במלאת שנה לנפילת חי נערך ערב לזכרו בבסיס בצריפין, בנוכחות בני המשפחה, עמיתיו לשירות וחבריו הרבים מכל הארץ. בערב הוצג אלבום שהכינה אימו של חי, אלבום המביא את סיפור חייו במילים ובתמונות רבות. האלבום מסתיים בדבריה של אביבית לבנה: "ילד שלי, אלו החיים שלך. חיים מדהימים, שמחים ומאושרים, חיים מלאים עם משמעות ועשייה. רכשת לך חברים בכל מקום, והייתה לך משפחה שאהבה אותך מכל הלב. וכל זה, כל מה שיש לך, הוא רק בזכותך. בזכות האדם שאתה, זה שיודע להצחיק את כולם ולאהוב את כולם. זה שיודע לשתות וליהנות אבל עדיין למצוא את האחריות לקום בבוקר מוקדם לעבודה. זה שיש לו מוסר עבודה ברמה הכי גבוהה. זה שיודע לקבל מאיתנו את כל האהבה שבעולם ולהעניק אותה גם בחזרה. זה מי שאתה ילד שלי ואני אוהבת אותך".
