בן-אליהו (כזום), עמוס-מנשה

בן אליהו ובתיה. נולד בשנת תרצ"ו (1936) בבגדד, בירת-עירק. בשנת 1942, כשהתחילו המאורעות ורדיפת היהודים בעירק, החליט האב, אשר מאז ומתמיד היה נאמן לרעיון הציונות, כי הגיע הזמן לחסל עסקיו ולהעלות את כל בני-המשפחה לארץ. אחד-אחד התחילו לעלות בני-המשפחה הענפה ובשנת 1947 הגיע גם עמוס לארץ כשהוא מלווה על-ידי מורה-דרך: הוא עבר את גבול-לבנון ופניו לכפר-גלעדי. מייד הועבר על-ידי "עליית-הנוער" למוסד-ילדים בכפר-הרא"ה, אבל מפאת קשי-הסתגלות עזב את המוסד כעבור כמה חדשים והצטרף למשפחתו אשר הספיקה להתישב בינתיים ברמת-גן. מייד הוכנס לבית-הספר היסודי "יהלום" (אחרי שלוש שנות-לימודים בבית-ספר של "כל ישראל חברים" בחוץ-לארץ) עד סיימו את לימודיו בו. השתייך ל"הנוער העובד". עם כל רצונו להצטרף לחבריו להמשך-לימודים בגמנסיה נבצר הדבר ממנו בגלל חוסר אמצעים כספיים; לכן התחיל עובד בעבודות שונות ואף בלימוד מקצוע. לבסוף נתקבל לעבודה בקואופרטיב "שלב" ובערבים למד בשעורי-ערב. אך משהגיע לגיל י"ז החליט, כי הגיעה השעה להתגייס – וכן עשה. סיים קורס מ"כ ונשלח למבחן-הכנה לקורס-קצינים, אולם מפני מערכת-סיני לא יכול היה לסיים את קורס-הקצינים, כי השתתף ברוב הפעולות. לאחר שנסתיימו הקרבות המשיך עמוס את שירותו עד שהועבר ליחידה מיוחדת ולתפקיד מיוחד בה. רק ימים ספורים לאחר העברתו, ביום ח' בטבת תשי"ז (12.12.1956), נפצע קשה בשעת מילוי תפקידו ומת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.