בלשין, אביגדור-ויקטור (ויטיה)

בן שיינה (סוניה) ויהודה, נולד ביום כ"ז בתמוז תרס"ה (30.7.1905) בעיר יאלטה שבקרים, רוסיה, למשפחה שהיגרה לז'יטומיר. למרות שלמד בבית-ספר תיכון ממשלתי שמר אמונים לחינוך הלאומי היהודי שחינכוהו הוריו. בחודש כסלו תרפ"א עלה עם הוריו לארץ, השלים את לימודיו הטכניים ונרתם לעבודות-יסוד בבניין הארץ ופיתוחה. היה מראשוני בוניו של בית-החרושת ללבנים סיליקט בתל-אביב, ממניחי היסוד של תחנת-החשמל בנהרים ומנהל-עבודה ראשי בהעברת קו החשמל משם לכל הארץ. אחר-כך עבד בהנחת צינור-הנפט מעיראק לחיפה ובשנים האחרונות עבד בחברת "מקורות" בחיפושי מים בנגב. בעבודה היה קפדן וקיצוני כלפי עצמו ודורש סדר ודייקנות מהעובדים אתו, אבל היה להם גם ידיד טוב ועוזר, יועץ ומדריך נאמן. היה מסור להוריו ומשפחתו הקטנה בתל-אביב ואליה היה סר לנופש קצר מעבודותיו ברחבי הארץ. היה חבר ותיק ב"הגנה" וממניחי היסוד של התעשיה הצבאית. בחורף תש"ח היה כל זמנו קודש להכנת ה"כלים" למלחמת ההגנה והעצמאות. ביום י"ג באדר א' תש"ח (23.2.1948), כאשר נסע עם חברו מכס פייגן ז"ל נפגע מכדורי האויב בסביבת משמר העמק. אביגדור הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.