בלקינד, נעמן

בן פנינה ושמשון. נולד בב' בטבת תרמ"ט (1888) בגדרה. אמו היתה בתו של א.מ. פריימן, מעשרת מייסדיה הראשונים של ראשון לציון, ואביו היה איש ביל"ו. נעמן החל לקבל חינוכו בגן הילדים העברי הראשון בראשון לציון ואחר-כך בבית הספר העברי הראשון במושבה. את לימודיו התיכוניים השלים בבית הספר "אליאנס" ביפו. תוך כדי לימודיו היה בקבוצת הפעילים שהתנדבו למתן שיעורים בעברית, כדי להיאבק נגד הפצת השפה הצרפתית בהשפעת פקידות הבארון רוטשילד. קבוצת-נוער זו היתה אחר כך הגרעין לייסוד אגודת "הצעיר העברי". עם סיום לימודיו היה מורה ומזכיר בבית הספר ליתומי פרעות קישינוב, "קריית ספר", מיסודו של דודו ישראל בלקינד. הפיכת "התורכים הצעירים" בתורכיה ב-1908 איפשרה גם למיעוטים להתנדב לצבא התורכי וכך מצא את עצמו נעמן בין ראשוני בני הישוב העברי ששירתו בצבא התורכי. כשהשתחרר מן הצבא התקבל לעבודה כפקיד ביקב ראשון לציון. בהשפעת בן דודו אבשלום פיינברג הצטרף למחתרת ניל"י, יזם והשתתף במבצעים מסוכנים שלה והגיע בה לתפקיד מתאם אזורי פעולות הריגול בדרום הארץ. באחד הימים יצאו אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי מן הפעילים לשליחות במצרים. אבשלום נעלם במדבר ואילו יוסף חזר ועל-פי הוראת אהרון אהרונסון, מראשי המחתרת, סיפר שאבשלום פיינברג נסע להשתלמות בקורס קצינים באנגליה. נעמן פקפק באמינות דיווחו של יוסף וניסה בעצמו לעבור את הקווים ולהגיע אל האנגלים במצרים. הוא נעזר במורה-דרך ערבי והלה הסגיר אותו בביר עסלוג' לתורכים. נעמן הובא לדמשק והואשם בריגול, עונה בבית הסוהר ואחר כך נידון לתליה. הוא נתלה יחד עם חבר יוסף לישנסקי, שנתפס בינתיים גם הוא בידי התורכים, בכיכר העיר דמשק בא' בטבת תרע"ח (16.12.1917). הניח אשה ובן. עצמותיהם של שני עולי הגרדום הועלו לארץ ישראל לאחר הכיבוש הבריטי והוטמנו בראשון לציון ב-24.10.1919. חמישים שנה לאחר מכן הוכר נעמן בלקינד כהרוג מלכות על ידי מדינת ישראל ולמעלה משישים שנה לאחר מותו הוענק למשפחתו "אות ניל"י" בגין פעילותו במחתרת זו. השירות הבולאי הוציא בול לזכרו בסדרת הרוגי המלכות בדור התקומה.