בלנקה, יעקב

בן ג'וליה ויוסף, נולד ביום ו' בסיוון תרפ"ז (6.6.1927) בצפת ולמד בבית-ספר עממי. נפשו חשקה בחיים מלאי עניין, במסעות ונדודים. בהיותו בן 16 התגייס לחיל-הים הבריטי ושירת בארץ ובמצרים. יעקב הצטיין בשירותו ועלה בדרגת הפיקוד. הוא התחבב על חבריו ואחיו היהודים היו גאים בו. כספורטאי וכחובב אגרוף התגושש עם הבריטים ויכול להם. פעמיים קיבל גביע-כסף לאות הצטיינות בספורט. עם שחרורו מחיל-הים עבד כשנה וחצי במשרד הדואר בטבריה ובפרוץ מלחמת-העצמאות פעל בריכוזי ההגנה בעיר. מיד עם צאת הבריטים, עוד לפני שנקרא לגיוס, עזב את עבודתו והצטרף לחטיבת "גולני" לגיוס מלא. בימי הקרבות הקשים בעמק הירדן, תחת מטר פגזים ויריות, מילא תפקידי קשר באופנוע ויחד עם אחיו השתתף במסע-הבזק בגליל, בגדוד המשוריין. עם העברת החטיבה לנגב שש יעקב להשתתף במלחמה נגד המצרים. בעת מבצע "חורב" בדרום, ביום 24.12.1948, פעל כנהג ביחידת השריון. בהתקפה על משלט עבסן שבסביבות עזה נפצע קשה בתאונה ונותח שלוש פעמים לאחר שהובא למשק גבולות. רופאו העיד עליו, כי סבל ייסורים קשים ונשאם בגבורה. "רבות עברתי בימי חיי" – אמר הרופא לחבריו של יעקב – "אך עוד לא ראיתי בחור אמיץ כמוהו". יעקב נפטר ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948) ונקבר בגבולות. ביום ט"ז באב תש"ט (11.8.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בטבריה.