בלנדר, אהרן

בן חנה ודויד, נולד ביום י"ט באייר תרע"ב (6.5.1912) בעיירה אוסטילה, פולין, להורים שומרי מסורת. למרות התנגדות ההורים עזב בגיל צעיר את הבית והחל להיות פעיל בתנועה החלוצית. בשנת 1936 יצא להכשרה בסוקול ומשם עבר לקילץ. היה חבר פעיל בהכשרה ומילא כל תפקיד במסירות ואחריות. בשנת 1939 העפיל לארץ בספינה "קולורדו", הצטרף לקיבוץ גבת ועבד במכון-המים של הקיבוץ. לא קלה היתה הסתגלותו לחיי-העבודה, אך בכוח רצונו התגבר על הקשיים, עבד בעבודות שונות והיה גאה במשקו ובהישגיו. בשנת 1945 שירת כנוטר בעתלית ושם בא במגע עם העולים והמעפילים ואת רשמיו מפגישות אלה העלה על הכתב ביומן המשק. בוועידת הקיבוץ המאוחד העלה הצעה להנציח את שמם של אחרוני המורדים בגלות פולין. ב"שבת השחורה" (29.6.1946), ביום המאסרים ביישוב, נעצר על-ידי הבריטים ונשלח לרפיח. הוא היה בין אחרוני החוזרים משם. ביום ד' בסיוון תש"ח (1.6.1948), יצא עם כמה מחברי גבת לשמור על הכביש שבין המשק ובין כפרי הערבים, שבהם התבצר האויב. מפעולה זו לא חזר. אהרן הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ גבת. השאיר אחריו אישה ושני ילדים.