בן אסתר וישראל. נולד ביום י' באדר ב' תשל"ו (12.3.1976) בירוחם, אח לנועה ויעל. אמיר החל את מסלול לימודיו בבית-הספר היסודי "הנשיא" בעיר, בו למד עד כיתה ה', אז עברה המשפחה להתגורר בערד, ואמיר המשיך את לימודיו שם, בבית-הספר היסודי "יעלים" ובחטיבת הביניים "רעות" וסיים בבית-הספר התיכון "אורט", במגמת גיאוגרפיה. אמיר היה ילד מקסים, בעל חוש הומור מפותח, חברותי, חובב מוסיקה וספורט, במיוחד כדורגל, וכותב שירים. אמיר היה קשור מאוד לבני משפחתו, לסבים ולסבתות ולאחיותיו, אותן ליווה בטיולים ושיתף אותן בחוויותיו. כנער, היה מאוד אחראי, לא התלונן, פטריוט אמיתי שאהב לטייל בארץ. נער צנוע, רגיש ומנומס, שטיפח את הופעתו החיצונית. נער יפה תואר, גבוה וחסון, שמח וחייכן, שאוהב לבלות ולנהוג. בראשית חודש אוגוסט 1994 התגייס אמיר לצה"ל ושירת בגדוד "דרקון" בחיל התותחנים. בהמשך, סיים קורס מפקדים והצטרף לגדוד כמפקד צוות. בתפקיד זה דאג מאוד לחייליו וניסה לסייע להם בבעיותיהם. אמיר היה גאה ומרוצה בתפקידו, והיה מיועד לצאת לקורס קצינים. הוא תואר על ידי מפקדיו כמפקד שאפתן ומסור, שפעל ללא לאות לטובת חייליו ודאג לכל מחסורם, התנדב ראשון לכל משימה, וביצע אותה על הצד הטוב ביותר. היה חברותי ואהוד על חבריו ומכריו. אמיר אהב את החיים הצבאיים. במבצע "ענבי זעם" כאשר הועבר הגדוד שלו מגבול לבנון לרמת הגולן, חש אמיר ש"גנבו לו את המלחמה". מפקד היחידה בה שירת כתב למשפחתו של אמיר במכתב התנחומים: "אמיר החל את דרכו בגדוד כחייל ובכוח הרצון והיכולת האישית סיים קורס מפקדים והצטרף לגדוד כמפקד צוות. אמיר אהב את הסוללה ותרם ככל שיכול לביצוע המשימות הרבות במהלך התעסוקה המבצעית. אמיר התנדב לכל משימה וביצע אותה בחריצות ומתוך רצון להצליח." אמיר נפל בעת שירותו, ביום ה' בתמוז תשנ"ו (22.6.1996). בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בערד. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. משפחתו הוציאה לאור ספר זיכרון, המאגד שירים ומכתבים שכתבו בני המשפחה וחבריו הרבים של אמיר לזכרו. הוריו של אמיר כתבו: "אמיר שלנו, אתה כבר לא שלנו, המלאכים אותך לקחו. הם תמיד לוקחים ילדים יפים ואתה היית כל כך יפה, פרח בתחילת חייו, פרח שלא יפרח עוד לעולם. כמה התגאינו בך, כמה אהבנו אותך ונשארה לנו אבן אילמת למזכרת. כשנולדת, הבאת עמך את האור והשמחה, סבא מייקה קרן מאושר וגאווה הוא לא ציפה לפגוש אותך כל כך מהר בעולם אחר, הוא חשב שישמור עליך מלמעלה ועכשיו הוא ודאי שומר עליך לידו, צמוד, קרוב אליו כמו שתמיד אהב. עשרים שנה נהנינו מעיניך הצוחקות, מאור פניך וטוב לבך הנשקף מהם והחיוך שלא מש משפתיך. אף פעם לא אמרת 'לא', תמיד היית מוכן לעזור, תמיד דאגת לכולם, התקשרת לשאול מה שלום הסבתות, הסבא, ההורים והאחיות. חשבת תמיד מה יהיה טוב לאחרים. לחברים. בדרישותיך לעצמך היית כל כך צנוע! תמיד אמרת שטוב לך. שאתה בסדר, שנפסיק לדאוג לך, כי הכל כל כך קל והכל שימח אותך. כשמך היית. אמיר העצים! האצלת על כולם וכולם שאפו להגיע לצמרתך, אך אמיר הרובה גדע את יפי עלומיך. בלכתך, הכל עמד מעוצמת הכאב וההלם, נותר רק חלל ענק, חלל בלב, בבית, ברחוב, והלב מסרב להאמין ולקבל את רוע הגזירה." חברו של אמיר, שי חבושה, כתב לזכרו את השיר "אמיר, חבר שהיה ואינו!": "אמיר היה חבר/ לא היה חבר כמוהו/ אצלי תמיד היה ויהיה מקום בלב בשבילך/ אמיר פירושו בערבית נסיך,/ בשביל הרבה מאתנו היית נסיך אמנם/ בלי כתר אבל עם לב רחב ביותר ומבין./ כשהיית חוזר הביתה תמיד היה לך/ זמן לבלות אתנו, עם חבריך, אמנם היית/ אוהב לישון אך אנו היינו חייבים להפריע לך/ כי בילוי בלעדיך הוא לא בילוי./ עד היום אנו מחפשים סביב ומחפשים אותך/ אך אתה איננו." אבירם ברמי, פקודו של אמיר, כתב לזכרו את השיר "הפרח שנבל": "אמיר ז"ל היה פרח/ פרח שסופו לנבול/ פרח שכל חייו פרח/ פרח שלא היו כגבעוליו/ פרח זקוף ויפה מראה/ פרח שלא כל אחד רואה/ אותו פרח שבסוף נבל/ למעלה כבר עטוף בלבן/ לבן לא של עננים/ לבן של מעשים טובים/ והכל נראה שחור וקודר למטה/ והכל נראה כאילו הכל אבד/ אבל אמיר שומר מלמעלה/ שומר עליכם שלא יהיה כל רע/ לבטח הוא רוצה שיהיה לכם טוב/ שאת העולם תצבעו בוורוד/ ואנו שואלים איכה אמיר? ואתה בכלל אי-שם במרומים/ וכל הסוללה אליך מתגעגעת/ וגם המשפחה בך רוצה לגעת/ וזוכרים את צחוקך המתגלגל/ והכאב עוד הולך וגובר/ לעולם נזכרך אמיר/ נזכור ולא נשכח/ את המפקד, הבן והחבר/ שהיה דוגמה לכל חייליו/ והפך לפרח, פרח שנבל." השיר "אנשים בוכים בלילה", נכתב בידי אמיר בתאריך 6.1.1993: "אנשים בוכים בלילה/ דמעותיהם נשטפות בזרמי הנחמה/ אנשים בוכים בלילה/ ובכיים אינו נשמע./ אנשים אוהבים בלילה/ אהבה חזקה וגלמודה/ היא פורצת לה בדממה,/ נשאת על גלי ההערצה. / אנשים שונאים בלילה/ שנאה רחבה ועמוקה/ היא פורצת כסערה/ נישאת על גלי הרחמים./ אנשים מתנצלים בלילה/ התנצלות עמוקה ושקטה./ אנשים סולחים בלילה/ את סליחת האהבה".
