ביטל, יצחק-יוסף

בן יהודה-אריה ומלכה. נולד ביום ה' בסיון תרצ"ה (6.6.1935) בתל-אביב. אחרי שלמד בבית-ספר לבנים "מזרחי", שנוסד על-ידי אביו, עבר ל"תלמוד-תורה" של הסתדרות החרדים. לאחר סיימו את לימודיו שם ואחרי היותו לבר-מצוה, עבר ללמוד בישיבת "הישוב החדש" על-שם הרב עמיאל. למד בגמנסיון-ערב "גבע". השתייך לתנועת "בני-עקיבא" וגם היה מדריך בה. מן ה"ישיבה" עבר לעבודה ב"צינקוגרפיות המאוחדות" בתל-אביב. גויס לצה"ל בדצמבר 1953 במסגרת נח"ל ואז נרשם לגרעין ההתישבותי "גאולים" בטירת-צבי. עבר קורס-קצינים. מפקדיו כיבדוהו על ישרו ועל עמידתו האיתנה בכל. עם סיימו את קורס-הקצינים הועבר כמפקד ההיאחזות הדתית "נחושה" שבחבל-לכיש (לא רחוק מגוש-עציון). עד-מהרה השתלט על העניינים במקום מתוך קפדנות שבאחריות. היה חבר נאמן לפקודיו ואנשיו אהבוהו אהבת-נפש. ביום ז' באייר תשט"ז (18.4.1956) יצא לסיור בסביבות לכיש עם כיתתו. באותו סיור הותקפה כיתתו על-ידי האויב. בסערת-הקרב נפצע יצחק בידו אך הוא המשיך לפקד, וככל שגבר הקרב כן עשה כמיטב יכלתו לחלץ את חייליו מן הסכנה. משהצליח לחלצם עד האחרון שבהם החל אף הוא להיסוג, אבל אז השיגהו כדור-האויב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. ליום-השנה הראשון הוציאו הוריו קובץ לזכרו ("זכרון יצחק") הכולל קוים לדמותו ומעזבונו. אותו שם קראו לקופת גמילות-חסדים שהוריו יסדו לזכרו. כן הוכנס על-שמו ולזכרו ספר-תורה לבית-כנסת בתל-אביב.