ביטון, ניסים

בן אסתר ויצחק ז"ל, נולד ביום י"ט בחשוון תש"י (11.11.1949) במרוקו. בשנת 1956, בהיותו בן שבע שנים, עלה ניסים עם משפחתו לארץ. המשפחה התיישבה בשלומי, אשר על כביש הצפון, ובה למד ניסים בבית-הספר היסודי. הוא המשיך ללמוד עד כיתה י' במסגרת פנימייה. בהיותו בן 17 שנים, התנדב ניסים לשרת בצנחנים. עוד לפני שחרורו מצה"ל הכיר את חנה, ונשא אותה לאשה. חנה התחנכה בקיבוץ נחשון, ולכן הצטרף גם ניסים לקיבוץ. לאחר שלוש שנים, עזבו בני הזוג את הקיבוץ עם בנם עופר, ועברו לגור בנס-ציונה. ניסים התחיל לעבוד כתכניתן ב"אורלייט", מפעל של התעשייה האווירית. היו לו ידי זהב ואל עבודתו התייחס כאל אמנות. בזמנו הפנוי, נהג ניסים לעסוק בעבודות פיסול ובריקועי נחושת, ועבודותיו קישטו את ביתו. תחביב נוסף היה לניסים – הים. הוא אהב את מרחבי הים, ונהנה לבלות שעות ארוכות בדיג. לשם כך בנה במו-ידיו סירת מנוע, ומדי פעם יצא עם משפחתו לים הגדול. במשך השנים נולדו לו עוד שני בנים, וניסים היה גאה מאוד בשלושת בניו. בחודש פברואר 1984 נקרא ניסים לשירות מילואים, ונשלח עם יחידתו ללבנון. ניסים היה גאה מאוד בשירותו הצבאי כצנחן. הוא היה מוכן להתנדב לכל משימה. ואמנם, באותו בוקר ויתר על יציאה לחופשה כדי להשתתף בסיור. כשהיה הג'יפ, שניסים נסע בו, על גשר בכביש נבטיה-ערב-אל-סאלם, נפתחה עליהם אש מן המארב. פצצת אר.פי.ג'י. פגעה בג'יפ, וניסים נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ה באדר א' תשמ"ד (28.2.1984). הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בנס-ציונה. הוא השאיר אחריו אשה ושלושה בנים, אם, אחים ואחיות