בן אריאלה ויצחק. נולד ביום כ"ג באדר א' תשמ"א (27.2.1981) בקריית מוצקין. אח לאלון ויואב. תינוק מקסים ויפהפה, שהגיח לעולם בבוקרו של יום, לאחר ליל שימורים. מתן היה ילד חברותי ומאושר. ילדותו היתה עטופה בחום ובאהבה, עשירה בחוויות, טיולים ובילויים רבים בחוג המשפחה. כבר בגיל צעיר הפגין עצמאות, ביטחון עצמי וכושר מנהיגות. בן שנתיים, כשנכנס לראשונה לגן הילדים, 'גירש' את אמו ופטר אותה מחובת הנוכחות בימי הקליטה הראשונים. הוא אף 'סייע' לגננת בטיפול בילדים ובפעילויות בגן. משיכתו של מתן לחברת ילדים היתה יוצאת דופן. בגיל שש, כאשר עברה המשפחה להתגורר בבניין רב-קומות שהיה מאוכלס ילדים רבים בני גילו, פיתח מנהג קבוע: מדי יום, אחר-הצהריים, היה עובר בין הקומות ואוסף סביבו את הילדים. יחד היו 'נעלמים' ומבלים עד שעות הערב במתקני השעשועים ובגינה הציבורית. בסוף כיתה א' עבר עם משפחתו לכרמיאל, לשכונה שהוקמה בידי עובדי רפא"ל, והחל ללמוד בבית-הספר היסודי 'הפרחים'. הוא התאקלם במהירות ורכש לעצמו עד מהרה חברים חדשים. באותה תקופה נולד אחיו הצעיר יואב ומתן לקח חלק בגידולו. עם השנים נוצר קשר אינטימי ומיוחד ביניהם, שקשר אותם בעבותות של אהבה. החברים נהגו לספר שמתן העריץ את אלון, אחיו הבכור ואהב אהבת נפש את יואב, אחיו הצעיר. עם סיום בית-הספר היסודי המשיך מתן לחטיבת-הביניים 'אורט כרמים' בכרמיאל ואחר כך לחטיבה העליונה. את זמנו הפנוי הקדיש לחברים וגם לחוגים רבים – בהם חוג לנוער שוחר-דעת, חוג כדורסל וחוג לריקודים סלוניים. תקופת התבגרותו, על הסערות הכרוכות בה, התאפיינה אצל מתן בשיגיונות ובהחצנה: הוא התהלך בבגדים שיצר בהם קרעים ושהוטלאו במתכוון, שערו היה פעם בלונדיני וארוך ופעם כתום קצוץ. בשנות התיכון יצר מתן קשרים חברתיים חדשים. קבוצת הנערים שהיה חלק ממנה התלכדה לחבורה, אשר נהגה לבלות יחד ופה ושם אף לבצע מעשי קונדס. בתוך הסערות הרגשיות החלה להתגבש רגישותו החברתית המיוחדת. בתקופה זו נסחף לפעילות פוליטית והיה תומך נלהב של תנועת 'מולדת' אך עם השנים התמתן ואף 'חצה את הקווים' לכיוון השמאלי של המפה הפוליטית. בהיותו בן שש-עשרה, במסגרת פרוייקט 'מחויבות אישית', הצטרף מתן לארגון 'אל-סם' והיה לפעיל מצטיין. בשנים אלה התעצבה אישיותו המיוחדת, עם הערכים החברתיים שבהם דגל והאמין: צדק, חברות אמת ואהבת אדם. הקשרים בינו לבין בני המשפחה התחזקו והוא השיב באהבה והערכה על האמון שניתן בו במשך שנות התבגרותו. את לימודיו במחזור הבוגרים הראשון של תיכון 'אורט כרמים' סיים בהצלחה רבה. כאות הערכה למנהיגותו הערכית וכהוקרה על הצטיינותו בתחום החברתי זכה במלגה מרשת 'אורט' ונהנה ממנה בתקופה שלפני גיוסו לצה"ל. בתחילת אוגוסט 1999 התגייס מתן לצה"ל. הוא ביקש לשרת ביחידה קרבית ובחר בחיל- השריון, שכן נמשך לעוצמתו של הטנק ולשילוב של העיסוק הטכני באווירת הפעילות הקרבית. כבר בתחילת דרכו כחייל ביקש להצטרף לחטיבה 188, עליה שמע רבות. במהלך הטירונות ובשלב המקצועות היה שבע-רצון מבחירתו. בשלב הצמ"פ הוצב כטען-קשר ועבר תקופת אימון חורפי קשה. למרות התלבטויות שצצו ועלו אצלו מפעם לפעם באשר להמשך שירותו כטנקיסט, סיים את האימון והצטרף לפלוגת 'גולן' בגדוד 'סופה'. מתן אהב את הווי הפלוגה, היה גאה בסמליה והיה מהמובילים בעידודה באירועים שונים. במהלך שירותו הגיע לדרגת סמל-ראשון. הוא עשה את שירותו הצבאי ברצון ומתוך הכרה והיה שלם עם עשייתו הקרבית אך לא היה מה'מכורים' ולא פיתח שאיפות מיוחדות לקידום או לקריירה צבאית. בתום תקופת שירות של כשנה ומחצה, הגשים 'חלום' קטן: הוא עבר קורס הדרכה בנהיגה בג'יפ ומונה לתפקיד ב'קודקוד', בצוות הפיקוד הפלוגתי – תפקיד נכסף בעיני כל טנקיסט ותיק. במשך כחצי שנה טיפח את הג'יפ באהבה. בין מטלותיו המבצעיות הספיק לטייל עם מפקדיו ברחבי הגזרה שבה שירתו – אצבע הגליל. במשך כל שירותו בגזרות השונות בגבול הצפון, נשמר הקשר ההדוק של מתן עם המשפחה, שהתבטא בביקורי שבת תכופים ובבילויים משותפים, ככל שניתן. לאחר חצי שנה של שירות ב'קודקוד' הרגיש מתן שהתפקיד מוצה וביקש לחזור ולהצטרף אל חבריו, לשרת כטנקיסט ולעזור לחיילים צעירים בפלוגה שעברה למשימה בנצרים שברצועת עזה. מפקדיו העידו שהיה זה צעד נדיר – שכן השירות ב'קודקוד' נתפס כתפקיד מבוקש, ואילו מתן ויתר עליו בבקשו לחזור לשגרה מתישה: טיפולים בטנק, פעילות קרבית, מארבים, פתיחת ציר וכד'. הפלוגה של מתן שהתה באזור נצרים כחמישה חודשים ופעילותה המוצלחת זיכתה אותה בצל"ש פיקוד הצפון. הצלחת הפלוגה נקטעה באחת, ביום חמישי 14.2.2003, כשטנק עלה על מטען רב-עוצמה תוך כדי מרדף. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו שלושה מחבריו לפלוגה. באותו ערב נורא שהה מתן בבית בחופשה. הוא לא חשף את רגשותיו ואת זעזועו מאובדן חבריו ולא הראה סימן כלשהו לחששות או לפחדים. יחד עם חברו לצוות, עלאא כבישי מג'וליס, חזר עוד באותו לילה אל הפלוגה בנצרים. לאחר האסון המשיך מתן להקרין כלפי בני משפחתו ביטחון ורגיעה. בדיעבד, סיפרו חבריו בפלוגה שמתן, כמוהם, עבר זעזוע עמוק ביותר. הם חזרו לפעילות הרגילה, אך חששו מהמשך הפעילות ומאופייה, כאשר איבדו מהביטחון שנהגו לחוש בתוך 'מפלצת הפלדה', וציפו לחזרתם לרמת הגולן לתקופת אימונים והתארגנות – תקופה אהובה מאוד על מתן, המתאפיינת בחיבור כל צוותי הפלוגה ובגיבוש חברתי. באותו חודש הגיע הביתה לחופשה, שבמהלכה הקפיד לבקר אצל משפחות חבריו שנפלו. אז גם ציין עם משפחתו וחבריו את יום הולדתו העשרים-ואחת, מלא כרימון תוכניות לעתיד, לתקופה שלאחר השחרור: מחשבות על לימודים, טיולים ותוכניות לחיים בכלל. מתן נהג לשוחח תכופות בטלפון עם כל בני משפחתו. ערב נפילתו שוחח עימם ארוכות, ובמיוחד עם אחיו הצעיר. שיחה זו, שהיתה ספוגה באהבה הדדית, היתה שיחתם האחרונה. ביום א' בניסן תשס"ב (14.3.2002) נפל מתן בפעילות מבצעית בציר קרני-נצרים. ימים ספורים לאחר שחזר מחופשה, יצא עם הטנק וצוותו לפעילות מבצעית באזור. עם שחר, בגמר הפעילות הלילית, הם המשיכו בדרכם לפתיחת ציר. במהלך ביצוע המשימה עלה טנק המרכבה שלהם על מטען רב-עוצמה שהתפוצץ. שלושה מאנשי הצוות, ומתן ביניהם, נהרגו. עימו נפלו סמל ראשון עלאא כבישי וסמל רותם שני. בן עשרים-ואחת היה מתן בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכרמיאל. הותיר אחריו הורים ושני אחים. בשיר 'אדוני מתן ואדוני לקח', שכתבה מורתו מבית-הספר 'כרמים', מופיעות, בין היתר, השורות: "הנער הולך לקראתי במסדרון,/ רם גוו ונישא חיוכו./ בעד משקפיו מבצבצת/ אירוניה דקה/ חכמה./ שערו קצר/ מצחו רציני/ דברו מוקפד./ מתן אדוני – הנער./ במיוחד ממך,/ במיוחד עתה,/ מכל תלמידיי השכלתי…" בהשראת המלגה שקיבל מתן עם סיום לימודיו התיכוניים, הוחלט להנהיג לזיכרו מסורת בית-ספרית שבה תוענק מלגה מידי המשפחה לבוגר בית-הספר 'אורט כרמים' בגין הצטיינות בפעילות ערכית וחברתית. המלגה תינתן מדי שנה בטקס צנוע, במועד סמוך ליום הזיכרון לחללי צה"ל. בארנקו של מתן נמצאה פיסת נייר ובה השורות המאפיינות כל כך את אישיותו: "אם תלמד לתת כפי שאתה לוקח/ אם תלמד להקשיב לפני שתתווכח/ אם תשקול שנית בטרם תתרתח/ אם לעתים תוותר ותהיה זה שסולח/ אם תשתדל גם אחרים לשמח/ אם תזכור שסבלנות עוזרת לנצח/ אז תדע סוף סוף, ויידעו כולם/ שגדלת באמת ובגרת, בן-אדם." משפחתו של מתן מוציאה לאור ספר הנצחה לזיכרו, ובו דברים שמתן כתב, שכתבו לו ועליו.
