בוים, אמיר (משה)

בן אילנה וזאב. נולד ביום כיפור, י' בתשרי תשל"ג (18.9.1972) בירושלים. אמיר גדל והתחנך בקרית גת. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי 'שפרינצק'. בשנת 1980 נסע עם משפחתו למכסיקו לתקופה של שנתיים. בשובם ארצה בשנת 1982 סיים אמיר את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'שפרינצק', והמשיכם במגמת האלקטרוניקה בבית-הספר התיכון 'רוגוזין'. במהלך לימודיו התיכוניים השתתף במשלחת תלמידים שיצאה למחנות הריכוז בפולין, סיור שהותיר בו רושם עמוק. אמיר היה מעורה בחברת התלמידים בבית-ספרו ופעיל במועצת התלמידים, ובמקביל היה חבר ומדריך בתנועת הנוער בית"ר. אמיר היה ספורטאי מצטיין ושיחק בקבוצות הכדורסל העירוניות של קרית גת. בחודש יולי 1990 גויס אמיר לשירות חובה בצה"ל. בתום הטירונות המשיך לימודיו בכיתה י"ג במסגרת בוגרי עתודה במגמת אלקטרוניקה. בתחילת מאי 1991 חזר לשירות הצבאי והתנדב לחיל-השריון, בו השלים תקופת טירונות נוספת. בהמשך המסלול עבר הכשרה למקצועות הטנק, צמ"פ וקורס מט"קים, ובסיום מסלול זה הוצב כמט"ק בגדוד טנקים בחטיבה 7. מפקדיו העריכו אותו כחייל טוב ואחראי, בעל רמה אישית גבוהה, בחור רגיש ומופנם, שקט ורציני, ועל כך אהבו אותו חבריו ומפקדיו. בניווטים היה הראשון בגדוד וזכה בהערכה. ביום ל' בניסן תשנ"ב (3.5.1992) נפל אמיר בעת מילוי תפקידו והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית גת. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות – נטע, טל ויערה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "אמיר בתחילת דרכו ביקש להמשיך לתרום ולהתקדם. כישוריו ומוטיבציה גבוהה הניעו את מפקדיו לשלוח אותו לקורס מפקדי טנקים. היה זה אך טבעי שבתום הקורס ביקש לחזור לגדוד. נזכור אותו כחבר אמת ומפקד כישרוני". לזכרו, נקראה קבוצת הבוגרים בכדורסל על שמו – "עירוני – אמיר" קרית-גת. מתוך שיר שכתב אהוד מנור לזכרו של אמיר במלאת שנה לנפילתו: "אמיר בודד מעל הצמרות / נוגע במרומים / אמיר נודד מעל היערות / רוחף על פני ימים / העץ עוד חי / גזעו רחב וחם / אפוף ברחש ענפים / אך אמירו נתק ונעלם / והשמים רועפים / עלים יפים, עלים שקופים, עלים קטופים… / אמיר בודד, אל תתייאש / נפנף לי, אל תפחד / אמיר נודד עוד נפגש / נהיה שוב עץ אחד".