בואניש, שמואל

שמואל, בן סלמה ורוג'ר (אלי), נולד ביום ט"ז בניסן תשי"א (22.4.1951) בלוד וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בלוד. שמואל היה צעיר חרוץ וחברותי, אהוד מאוד על חבריו ועל מוריו בבית-הספר. הוא אהב ספורט, בעיקר שחייה, ובשעות הפנאי שלח ידו בכתיבת שירים. מטבעו היה אופטימי, בעל אופי נוח לבריות, אהב לבלות ולרקוד, אך יחד עם זאת היה בעל לב טוב ורגיש ותמיד מוכן היה לסייע לכל אדם בעצה ובמעשה. שמואל גויס לצה"ל בתחילת מאי 1969 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות הוכשר כרובאי והכל הכירוהו כחייל מצטיין. אחרי שהשתחרר מהשירות הסדיר עבד בתעשייה האווירית כמכונאי מטוסים. הוא אהב מאוד את עבודתו, השקיע בה ידע רב ומסירות רבה וכך זכה להערכה גדולה בקרב חבריו ובקרב הממונים עליו. שמואל היה קשור מאוד למשפחתו, להוריו, לאחיו ולאחיותיו וכמובן לרעייתו, שנשא לאישה זמן קצר לפני פרוץ המלחמה. במלחמת יום-הכיפורים לחם שמואל בהגנה על מעוז "אורקל" שעל גדת תעלת סואץ. מרגע שפרצה המלחמה הותקף המעוז והופגז קשות על-ידי המצרים. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע שמואל ונהרג בקרב העז שהתחולל בתעלות המעוז ובעמדותיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה בהריון (בנו, שנולד לאחר נופלו, נקרא על שמו), הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי שמואל לחם בגבורה רבה במעוז "אורקל" שבו נפל וכי בעת שירותו ביחידה נתגלו בו תכונות של אדם ולוחם למופת.