ארונוביץ, דניאל

בן למריאנה ולאון, אח ליותם ויעל. נולד ביום י' בכסלו תשמ"ב (6.12.1981) בגבעתיים. כשמלאו לו ארבע שנים עברה המשפחה לנחלת יהודה ובשנת 1990 הגיעה לכרמי יוסף, שם בנו ביתם ושם גם התעצבה דמותו של דניאל. דניאל גדל יחד עם יותם אחיו הבוגר ממנו בשנתיים ויומיים. כמו כל שני אחים הם ידעו לריב אבל גם לחיות ביחד. הקשר המיוחד שאפיין את ילדותם הלך והעמיק בבגרותם אך היה רחוק מלהגיע לכדי מיצוי. כשהיה דניאל בן 12 הצטרפה למשפחה יעל. הרבה אהבה הייתה בין השניים. יעל הקטנה שמחה באח הגדול , המוצלח, החכם והמצחיק והוא אהב אותה דאג לה ורצה שתהיה כמוהו, רצינית וצנועה (ואם אפשר שגם תביא לו קולה מהמקרר כי אין לו כוח לקום, ואם היא לא תביא הוא יחזיר אותה לחנות ששם ההורים קנו אותה). דניאל למד בבית הספר היסודי "אילון" ובבית הספר התיכון האזורי על-שם הרצוג בבית חשמונאי. את לימודיו התיכוניים סיים דניאל ללא מאמצים מיוחדים, ועל אף זאת (ולמרות שהיה מרבה להירדם בשיעורים) היו ציוניו טובים מאוד. על תכונותיו המיוחדות כתבה חני, מחנכת הכיתה שלו: "הערכתי את היכולת של דניאל לשתף פעולה ולהנהיג צוות בין אם בפעילות לימודית, בטיול או בפרויקט שכבתי, כל זאת בנועם הליכות באיפוק ובשלווה שאילצה גם את המוחצנים מבין חבריו להפנים ולהירגע". דניאל לא הרבה בדיבורים – הוא הסתכל על העולם והגיב בקצרה. "בסדר" על פי דניאל היה טוב וכשאמר שמצב רוחו "תקין פלוס" התכוון שזה ממש טוב. אם הוא לא ייזכר בזכות היותו דברן גדול (או אפילו בינוני) הוא ייזכר בזכות הרבה דברים אחרים ואולי בעיקר בזכות החיוך שכל כך אפיין אותו – קטן ושובב שאומר הכל גם בלי להגיד מילה. דניאל אהב מוזיקה. במבט לאחור נדמה שתמיד הייתה מוזיקה סביבו. כל אימת שחזר מהצבא היה נרדם בחדר כשהמוזיקה עדיין מתנגנת. הטעם המוזיקלי שלו התפתח עם השנים אבל תמיד היה מעניין ואיכותי. השיר האחרון ששמע אולי מאפיין אותו טוב יותר מכל הספד – "בצהרי יום" של מאיר אריאל ודייויד ברוזה. דניאל אהב את החוץ והטבע. בכל חופשה מהצבא היה יוצא לטייל, לנווט או לרכב על אופניים, לבד או עם חברים. בקיץ היה יוצא אל הים בכל הזדמנות, לגלוש על הגלים או סתם להסתלבט עם חברים. דניאל אהב כדורגל ותמיד השווה את עצמו לאייל ברקוביץ'. היה משחק כל שבוע ביישוב עם מי שרק אפשר והיה חוזר ומספר על הכיבושים שלו במגרש. דניאל התגייס לצה"ל בדצמבר 1999 והחל דרכו בקורס טיס. בשנת 2001 עבר ליחידה מובחרת בחיל האוויר בה שירת עד יום מותו. דניאל אהב את החיים ועשה את הכל כדי לחיות אותם במלואם… צייר אותו במלים אסף, חברו ליחידה: "חיוך קטן מלא בצחוק פנים כאלה של תינוק שקט שלווה ורוגע ציניות שאין לה שובע". ביום ו' בתשרי תשס"ג (12.9.2002) נפל סגן דניאל ארונוביץ בעת מילוי תפקידו בתאונת דרכים והוא בן עשרים-ואחת. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמי יוסף. הותיר אחריו הורים אח ואחות. טורניר כדורגל לזכרו של דניאל מתקיים מדי שנה על מגרש הדשא בכרמי יוסף שעל הקמתו דניאל תמיד חלם אך לא זכה לשחק עליו.