fbpx
אלקים, טל

אלקים, טל


בן תמרה ועפר. נולד ביום י"ג בחשוון תשל"ח (25.10.1977) בנתניה, נכד ראשון לאלכס וינה ברקו ונכד חמישי לדוד ויעל אלקים. אח בכור לרז. טל, תינוק, ילד ועלם נבון, חרוץ, עצמאי, כחול עיניים ויפה תואר הביא שמחה ואושר לבני משפחתו. את לימודיו רכש בבית-הספר היסודי 'יונתן' ואת לימודי התיכון בבית-הספר 'אורט'. טל היה שחיין בקבוצת השחייה 'הפועל נתניה' בכל שנות ילדותו וצעירותו והגיע להישגים מרשימים. פעמים מספר אף השתתף בצליחת הכנרת והתחרה במשחי עמק חפר. אהבתו הגדולה לספורט הובילה אותו להצטרף לקורס עוזרי מאמנים במכון וינגייט, אותו סיים בהצטיינות. עד יומו האחרון נהג טל לרוץ ריצות ארוכות כשהוא סוחף אחריו חלק מחבריו, ונוטל חלק במרוצים רבים. עם התבגרותו, קיבל טל מתנה מסבא דוד – מצלמת סטילס יקרה ומצלמת וידאו. טל התאהב מיד במצלמה ובכוחה והחל לומד את רזי מקצוע הצילום. הוא הצטרף לסטודיו 'רינטון' בנתניה והחל לעבוד בערבים כעוזר צלם. עד מהרה הפך טל לאחד הצלמים הראשיים בסטודיו ובמקביל אירגן והעביר בשקדנות ובמסירות השתלמויות מקצועיות לצוות הצלמים. השקעתו, מקצועיותו, כישוריו ויחסו לסובבים אותו הפכו לשם דבר. טל התגייס לשירות חובה במרס 1996 והתנדב לצנחנים. חשוב היה לו להיות במחיצת מתנדבים משום שסבר כי הם החבר'ה הטובים. במהלך הטירונות התעקש כי לצילום חלק חשוב בצבא ומאחר שלא היה צוות צילום בחטיבת הצנחנים – ביקש להיות צלם החטיבה. בזכות אופיו, אישיותו ועקשנותו, הסכים הצבא לבקשה, וטל הקים את צוות צילום צנחנים בחטיבה 35. טל הספיק לשרת בתפקיד כשנה ועמד בראש צוות שצילם ותיעד את כל אירועי החטיבה, מטקסי הענקת דרגות ועד צילומי תרגילים ואירועים מבצעים אחרים. מפקדו מספר: "טל היה אדם מיוחד, אהוב על כל מי שהכירו, בחטיבה ומחוצה לה. בחור רגיש, חייכן, שהשיג את רצונו בסבר פנים יפות, בחור רציני שתרם המון מעצמו ומכשרונו." טל נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ' בסיוון תשנ"ז (25.6.1997), בתאונת דרכים שאירעה בכביש עמיעד-קדרים, בעת שצוות הצילום עשה דרכו חזרה מצילום תרגיל בגבול לבנון. בתאונה נהרג גם חברו הטוב לצוות, סמ"ר רז אבר. לאחר מותו הועלה טל לדרגת סמל. בן עשרים היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית- העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ואח. עזבונו מכיל אוסף נדיר של מצלמות ומסרטות, ואלפי נגטיבים ותמונות של צילומי טבע ונוף שצילם במהלך חייו הקצרים. טל השאיר אחריו נכס תיעודי ייחודי ומרשים לחטיבת הצנחנים, אוסף המכיל עשרות אלבומים, תמונות ונגטיבים המתעדים אירועים ומצבים בחיי החטיבה ובהווי שלה. מתוך דברים שכתבה חברתו, מור: "יש לי חלל./.. חלל גדול עמוק בלב,/ שרוב הזמן מלא כאב./ כאב עצום וזיכרונות עמומים,/ על רגעים שמחים על רגעים מקסימים./ על ילד יפה עם עיניים כחולות,/ עם שיער קוצים ושיניים צחורות,/ עם חיוך ביישני ומבט כובש/ שהצית אצלי להבות של אש./ געגוע עז זורם בעורקי/ כשדמותו עולה בדמיוני, בחושי,/ יפה מתמיד אך רחוקה מלגעת/ וסכין חדה בלבי נוטעת…" בני משפחתו כותבים: "אבד לנו בן ואח אהוב, מוכשר ואמן בנשמתו. כל עוד נשמה באפנו – נזכור, נתגעגע ונמשיך להיות גאים בו."

דילוג לתוכן