אלמקייס, מנשה

בן חביבה ושמעון. נולד ביום י"ח בתמוז תשכ"ה (18.7.1965) בשדרות, למשפחה ברוכת ילדים. מנשה למד בבית-הספר היסודי "הרא"ה" בשדרות וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקיף הדתי שבמקום. מאז ימי ילדותו אפיינו את מנשה מידותיו הטובות. מחד גיסא רוך, עדינות, שלווה ורגיעה ומאידך גיסא נחישות והקפדה על ביצוע כל משימה שהוטלה עליו בשלמותה, עד לפרט הזעיר האחרון. כך היה גם כשגויס לצה"ל במחצית נובמבר 1983 והוצב לחיל האוויר. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מכונאי מסוקים הוצב ליחידה זו בתפקיד מכונאי מסוקים. כשסיים את שירותו הסדיר התנדב לשירות הקבע והשתלם בקורס מכונאים מוטסים. מתוך הערכות מפקדיו המצויות בתיקו האישי: "בעל מקצוע טוב. מסור ואמין מאוד. מבצע את תפקידו באחריות רבה". באוגוסט 1987 נשא לאשה את מגי, חברתו מתקופת לימודיהם המשותפים בבית-הספר היסודי והתיכון. כעבור כשנה נולד בנם הבכור אלעד, ובשנת 1991 נולדה בתם אוריה. מנשה היה בעל ואב למופת. אח בוגר, מייעץ ומכוון, בן מסור להוריו ומכבדם, חבר שידע בעיקר לעזור ולתת. במהלך שירותו חלה במחלה קשה. הטיפולים הקשים והמתישים שעבר לא התישו את רוחו, וכל הבא לעודדו יצא מעודד מחיוכו, מהביטחון והאמונה שהקרין ומהסיום במילים: "בעזרת השם יהיה טוב". בספטמבר 1993 נולד בנו השלישי דניאל, ומנשה, תוך כדי אשפוזו, עוד זכה להשתתף במסיבת ברית המילה שנערכה לבנו בבית החולים. ביום כ"ב בתשרי תשנ"ד (6.10.1993) נפל מנשה בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין בשדרות. בן עשרים ושמונה היה בנופלו. השאיר אחריו אשה – מגי, שני בנים – אלעד ודניאל, בת – אוריה, הורים, שמונה אחים – ציון, אלי, נפתלי, מאיר, אילן, רונן, גבי, שרון ושלוש אחיות – רחל, יפה, וחגית. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "במקצועו, מכונאי מסוקים, עבר מנשה את כל המסלול שעובר מכונאי ברמה גבוהה הראויה לציון. הוא שימש בתפקידים שונים שהעיקרי שבהם – מפקד ליין. תפקיד זה ביצע ברמה גבוהה. למרות הקושי בתפקיד תמיד חייך וידע לעודד את חבריו. כשחלה נלחם מנשה במחלה תוך תקווה ורצון להתגבר עליה. הוא ידע להמשיך ולהעניק אהבה ועידוד למשפחה למרות כאביו". הוריו ורעייתו תרמו לזכרו ספרייה ושיעורי תורה לבית הכנסת "ברית יעקב" בשדרות.