אלמקייס, חנניה

בן סולטנה ועזיז. נולד ביום כ"ב בכסלו תשי"ח (15.12.1957) בצריפין. חנניה גדל בקרית גת ובה גם התחנך: תחילה בבית-הספר היסודי 'שבטי ישראל' ואחר-כך בבית-הספר התיכון ע"ש גרוס, שם הכשיר עצמו במקצוע חרט-כרסם. את כל זמנו הפנוי הקדיש חנניה לכדורגל והיה שחקן פעיל וידוע בעירו בתחום זה. חנניה שיחק בקבוצות 'הפועל' ובית"ר ובשל משחקו המהיר הודבק לו הכינוי 'ארנבת'. חיבתו לכדורגל לא פסקה גם אחרי גיוסו לצבא, ובבואו הביתה היה ממהר למגרש ומתאמן עם שאר חברי הקבוצה. הוא שיחק הן כמגן הן כחלוץ, ולזכותו נזקפו שערים רבים שהבקיע לשערי הקבוצות היריבות. עם כל זאת היה צנוע בהליכותיו. אף שהיה נושא להערצת רבים מן הצופים במשחקיו, נשאר נחבא אל הכלים ולא רדף כבוד. בשנת 1976 התגייס חנניה לצה"ל והשתלם במספר מקצועות בקורסים שונים: תחילה תותחן בטנק ואחר-כך מש"ק תחזוקה. חנניה היה מרוצה מתפקידו ומעבודתו, ולכן ביקש בגמר שירותו הסדיר בשנת 1979 להמשיך בצבא הקבע. בקשתו התקבלה, ובמסגרת שירות זה השלים את ידיעותיו בתחזוקה: הוא עבר קורס נגד תחזוקה בכיר ושירת בתפקיד זה בדרגת רס"ר עד סוף שירותו. בשנת 1984 נשא חנניה לאישה את שולה, ולזוג נולדו שני ילדים: הבן אלעד – בשנת 1985, והבת מורן – בשנת 1987. אהבה גדולה אהב חנניה את ילדיו והיה להם אב מסור. ביום כ"ו באייר תשמ"ח (12.5.1988) נפל חנניה בעת שירותו כשנפטר ממחלה. הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית גת. הותיר אחריו אישה, שני ילדים, אם, אחים ואחיות. על מסירותו לעבודה וחביבותו העיד מפקד היחידה במכתבו למשפחה השכולה: "…היה רס"ר משכמו ומעלה, מסור לעבודתו, וביצע את המוטל עליו בדייקנות… הוא קנה את חברתם ואהבתם של חבריו לעבודה."