בן שרה ואברהם. נולד ביום י"ב בחשוון תשכ"ה (18.10.1964) במושב תעוז. אח לעמי, אביבה וכרמית. זאב גדל בבית פתוח, המכניס אורחים דרך קבע והמחנך לצניעות ולדרך ארץ. את חינוכו החל זאב בגן הילדים של מושב תעוז, ולאחר-מכן למד בבית-הספר היסודי ע"ש מתתיהו במושב צלפון. הוא הצטרף לתנועת הנוער 'בני עקיבא' והיה פעיל בה. הוא עשה את לימודיו התיכוניים בבית-הספר 'אבן העזר' במושב נוחם. זאב, נער שקט ומופנם, תמיד עם חיוך על פניו, אהב לקרוא, לאסוף בולים ולטייל בחיק הטבע. כותבת דודתו שושנה: "כשהיית ילד טיילת להנאתך בעולמות רבים/ לא עלית על מטוס/ ולא שייטת על אונייה/ אבל שייטת בעולם הספרים/ משם קנית חוכמה, דעת ובינה/ בילדותך הפתעת אותנו בעברית רהוטה, בשפה עשירה/ הקפדת על כללי הדקדוק/ ובעיקר הקפדת על לשון נקייה./ ראית רק את הטוב שבכל אדם/ התחברת רק לטוב שבכל אדם/ הקשבת בלי לשפוט את האדם/ עודדת בחיוך צנוע ומלטף כל אדם./ אהבת האדם וכבוד האדם עמדו בראש מעייניך,/ הצניעות והענווה היו אבני היסוד בחייך,/ אתה ההתגלמות של הטוב בעולם הזה/ בטוחתני שאתה ממלא תפקיד חשוב יותר בעולם נעלה יותר." בפברואר 1983 התגייס זאב לצה"ל בתפקיד משגיח כשרות. לאחר הטירונות וקורס מש"קים, הגיע ליחידת 'מנוס', יחידה חדשה שהוקמה לאחר מלחמת של"ג. כפי שמעיד רס"ר שמעון נחמני: "בהגיעו אלי לראיון, ראיתי מולי בחור צנום, ביישן, עניו, עם כיפה סרוגה לראשו, מלא יראת כבוד. בתחילת שיחתנו ידעתי שברגע זה קלטתי את החייל שבמשך השנים היה ונשאר לגבי מספר אחד." עם כניסתו לתפקיד כמשגיח כשרות בשירות סדיר, למד את העבודה תוך זמן קצר והשקיע את מלוא מרצו בכל התחומים ובמיוחד בנושא הדת. עד מהרה התחבב והתחבר לצוות המטבח, לחיילי היחידה והמילואים והפך לדמות נערצת בשל אופיו הנוח. מעולם לא הרים את קולו, תמיד היה רגוע. חודשיים לאחר-מכן כבר מונה לאחראי משמרת במטבח. מטבח זה נתן שירות למספר רב של חיילים והצריך שליטה מלאה על צוות בן שלושים עובדים מדי יום ביומו. זאב עשה את תפקידו באופן חיובי וסמכותי, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר. שירותו ביחידה העלה את רמת המטבח ואת שביעות רצונם של החיילים מרמת המזון, השירות, היחס והכשרות. בכל בעיה שעלתה בנושא כשרות, פנו חיילים לזאב וקיבלו פתרונות לכל צורכיהם, עם חיוך שלא נמוג מפניו גם בימים של עומס. בסיום שירותו הסדיר הצטרף זאב לשורות צבא הקבע. בתחילת דרכו כאיש קבע עבד כטבח ומשגיח כשרות ולאחר-מכן התקדם לתפקיד רס"ר מטבח. זאב התקדם יפה בסולם הדרגות עד לדרגת רב-סמל בכיר. במהלך שירותו החל בלימודי תואר ראשון במנהל עסקים בשלוחה של אוניברסיטת לטביה ברחובות. זאב השקיע זמן ומרץ רב על-מנת לסיים את התואר. אחד הנושאים שעניינו אותו היה מוטיבציית העובדים ולכן חקר את הנושא והגיש עבודת גמר בנושא 'הקשר בין מוטיבציית עובדים בסטאטוס תעסוקה שונה לבין מחויבות ארגונית בעיריית ירושלים'. זאב היה בחור צנוע ועניו, בעל אופקים רחבים ושיקול דעת בנושאים רבים, איש נעים הליכות, המקפיד במידות ודרך ארץ. תמיד הקדים שלום לכולם ואהבת האדם וכבודו עמדו בראש מעייניו. אדם השומר מצוות ומקפיד עליהן קלה כחמורה, מתפלל ומניח תפילין מדי יום. הוא פעל ללא לאות ובמאמצים רבים לארגון בית-הכנסת ביחידתו ולבנייתו. הוא ירד לפרטי פרטים של הספרים, ארון הקודש, השולחנות והניקיון. לאחר הכנסת ספר התורה, בטקס הפתיחה של בית-הכנסת, במעמד הרב הצבאי הראשי, קרן זאב מאושר וחיוך גדול של סיפוק היה נסוך על פניו. ביום י' בטבת תשס"ג (15.12.2002) נפל זאב בעת מילוי תפקידו והוא בן שלושים-ושמונה. הוא נטמן בחלקה הצבאית בבית-העלמין בכפר אוריה. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. מפקד בסיס מרא"ה ספד לזאב: "זאביק, איך דווקא היום, עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי, היום שבו החל התהליך שהביא לחורבן בית המקדש בגלל שנאת חינם, הלכת מאיתנו ואתה הסמן הימני ביחידה שלנו לאהבת חינם, לנתינה בלי גבול, לחסד, לנועם הליכות, לדוגמה ולמופת." מפקד היחידה כתב: "תיפקדת כאדם היודע לחבר בין כולם, יועץ בתבונה ובעיקר עם הלב הגדול. היית הראשון שמגיע ליחידה והאחרון שיוצא. המקום הראשון אליו היינו תמיד נכנסים היה המשרד של זאביק. שם היינו משוחחים על כל נושא בעולם. היתה לך חוכמת חיים אותה ניסית להעביר לנו. לפני שבועיים ערכתי שיחה עם חייליו של זאביק. הדבר הראשון שהם אמרו לי על זאביק הוא שזאביק לא רק המפקד שלהם, אלא גם חבר ואב. סיפורים רבים קיימים אודותיו, כיצד לקח חיילים עם בעיות קשות ושיקם אותם בסבלנות נצחית, ועל כך הם ואנחנו מכירים לו תודה." רס"ר שמעון נחמני כתב: "ז- זמן מותו הטראגי חיש הגיע/ א- אז בא אליו המוות במפתיע/ ב- בארץ הקודש תנוח נשמתו ברקיע/ א- אב רחמן בגן אלוקים תנוח נשמתו/ ל- לקבץ שארית נידחי עם סגולתו/ י- יותר מכל אהב את משפחתו/ ה- ה' נתן, ה' לקח את נשמתו/ ו- וכקרבן אישה תחשב מיתתו." אחותו של זאב, אביבה, כתבה: "זאבי, אנחנו ממשיכים את החיים מבלי להאמין שאתה כבר לא כאן איתנו. איך אפשר להבין שהיינו ארבעה אחים ונותרנו שלושה? שארוחות השבת כבר לא יהיו מושלמות כי אתה חסר, שלא תיכנס יותר הביתה עם שקית מדים ביד ותגיד שלום בחיוך, שלא תתעניין יותר מה קורה עם העבודה ואיך מתקדמים הלימודים, שלא תצעק על כרמית שתצא כבר מהמקלחת… פתאום נוספה לברכת 'מחייה המתים' משמעות חדשה בשבילי… אנחנו מדברים כל יום, ויום אחד עוד נפגש." כתב לזיכרו חברו יוסי: "את זאביק נזכור/ ואת זיכרו לנצח ננצור/ על תקופה של ילדות/ חברות וידידות/ אחים לטיולים/ ולאוסף הבולים/ קמים בשבע/ ויוצאים אל הטבע/ לא לפני ביצוע מחקרים/ על הצומח ועל בעלי החיים/ בחורף בבית יושבים משחקים וחושבים/ את רזי השחמט אותי לימדת/ ובשלוש מלחמות עשית בי שמות/ אתה שידעת לתת ולעזור כל כך חסר לנו ואנו רוצים שתחזור/ אוי כמה עצוב לנו אח/ שהפכת מוקדם מדי למלאך." להנצחתו של זאב תרמה המשפחה ספר תורה וספריה תורנית לבית-הכנסת המרכזי של מושב תעוז.
