אורבוך, דוד

בן רחל ואפרים. נולד ביום א' בשבט תרפ"ד (14.1.1924) בגבעת עדה. למד בבית הספר היסודי במושבתו והיה ילד עליז ומלא חיים. מילדותו נתגלתה בו אהבת העבודה והושטת העזרה. הוא נרתם בכוחותיו הדלים לכל עבודות המשק וניצל כל שעה פנויה לעזרה במשק המשפחה. דוד היה חבר בארגון הספורט "מכבי", שיחק כדורגל ועסק באתלטיקה קלה. בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט סבלה גבעת עדה שהייתה די מבודדת ושכנה בין יישובים ערביים רבים מהתקפות והתנכלויות, שריפות וגניבות. ביום ג' בתמוז תרצ"ו (23.6.1936), בשעות אחר הצהרים, התנדב דוד לעזור לשניים משכניו להעמיס עגלת חציר שהושארה בשדה ולהביאה למושבה כדי שלא תישאר בשדה ותיפול לידי הערבים. בשעות הערב נמצאה העגלה העמוסה ללא אנשים וללא הבהמות. החקירה המאומצת העלתה כי השלושה נחטפו בידי ששה ערבים מזויינים שהובילום לכיוון ואדי ערה. השמועות על גורלם של השלושה רדפו זו אחרי זו. נמסר כאילו הם נמצאים ברשותו של ראש כנופיה אחד שהכניסם לבור ששימש כבית סוהר ושמועה אחרת מסרה כי שני המבוגרים הוצאו להורג ודוד בן ה14- נלקח על ידי אבו דורה, ראש כנופיה אחר, אל ההרים. שנתיים ימים נמשכו החיפושים ורק ביום י"ט באדר ב' ת"ש (29.3.1940), נתגלו שרידי גופותיהם קבורים בבור בכפר הערבי ביר זלפה בנפת ג'נין. דוד עם חבריו לגורל האיום הובאו למנוחות בבית הקברות בגבעת עדה בו-ביום. השאיר הורים וארבעה אחים. על החטיפה וקורות חייהם של החטופים מסופר ב"ספר גבעת עדה".