אופנהיים, ראובן (רובקה)
בן אלקה ושמואל, נולד ביום א' בחשוון תרפ"ח 27.10.1927)) בנובוגרודק, פולין. בעל השכלה תיכונית. בבוא הנאצים, והוא אז בן 14, ביום השחיטה הגדולה בעירו ב-7.8.1942, הצליח להסתתר עם אחותו הקטנה בת הארבע בבית אשר ישבו בו נאצים, וכך ניצלו שניהם. כאשר גורשו היהודים לגיטו הופיע שם באחד הימים, הוציא את בני משפחתו ועוד 30 איש והעבירם אל לוחמי היערות. רוב האנשים האלה ניצלו על-ידי כך ולאחר-מכן הגיעו לארץ-ישראל. עוד לפני תום המלחמה שאף להגיע ארצה והדביק ברצונו זה את כל בני המשפחה. הם נדדו מרוסיה, דרך פולין וגרמניה, ובספטמבר 1947 הגיעו לארץ. ראובן התגורר בקרית חיים. עבד והשתלם בלימודיו, אולם רק זמן קצר הספיק לחיות חיים שקטים. כעבור חודשים מעטים פרצה מלחמת-העצמאות והוא התגייס. הוא השתתף בקרבות ושירת בחטיבה 7. עם כניסת הלגיון למערכה באזור ירושלים החמיר המצב בעיר וניתוק הדרך אליה על-ידי מערך האויב באזור לטרון, הכביד ביותר. התקפה ראשונה על מערך לטרון במגמה לפרוץ את הדרך נכשלה, ובליל 30-31 במאי תקפו כוחותינו פעם נוספת כדי לפרוץ את הדרך. גם התקפה זו נכשלה ובקרב זה נפל, ביום כ"א באייר תש"ח 30.5.1948)). נקבר כאלמוני בקיבוץ נען. ביום 18.5.1950 הועבר למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנחלת-יצחק.