אונטרפורט, מרדכי

בן יצחק ושרה. נולד ביום כ"א בתמוז תש"ה (2.7.1945) בשלהי מלחמת העולם השנייה, בעיר רדאוץ אשר בגרמניה. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בעיירה קטנה בין גנים ובוסתנים פורחים ושדות חיטה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950 ומרדכי אז בן חמש. במשך שלוש שנים גר עם הוריו בצריף של מעברת כפר אתא ולמרות החיצוניות האפורה שררו בחדר הבודד שמחה ואושר. מרדכי אהב את המרחבים והיה מוכן לחוש לעזרת חבריו בשעת הצורך בלי התחשב בשום דבר – ועל כן אהבוהו חבריו ורצו בקרבתו. מרדכי למד בבית הספר "לוחמי הגיטאות" אשר בכפר אתא וכשסיים את לימודיו בו למד בבית הספר המקצועי שבקרית שפרינצק, בו התמחה ברדיו ובאלקטרוניקה, כי מילדותו חלם להיות מהנדס. עשה חיל במקצועות אלה, בנה מכשירי רדיו, תיקן מכשירים שונים, קרא חוברות בנושא ואהב לשוחח עליו. לפני שגויס לצה"ל באוגוסט 1963 למד כשנה בבית הספר הטכני של חיל האויר ושם רכש ידע נוסף בשטח האלקטרוניקה. עם גיוסו הוצב בבסיס חיל האויר והיה אחראי לתחנת הקשר בבסיסו. היה רציני ביותר במילוי תפקידו ותמיד שקד למלא אותו בנאמנות. מרדכי נמנה עם חיילי צבא הקבע אך פתאום התחיל להתלונן על מיחושים. אחרי שנותח התאמץ אמנם להתאושש מתוך דאגה להוריו שלא יהיו שרויים בעצב. כל רצונו היה לעזוב את בית החולים ולחזור לעבודתו – בצבא. הוא אמנם עזב את בית החולים אולם לא חזר לעבודה ובכל מאמציו נאחז בחיים ובז לגורל שהיה צפוי לו. לבסוף, לאחר שמונה חודשי סבל, ביום י"ז בסיון תשכ"ז (25.6.1967) מת במחלתו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. בשבוע האחרון לחייו היה מסתכל בהוריו כאילו אמר לשמור את דמויותיהם בזכרונו. יום לפני פטירתו ביקש להודות לכל חבריו, קרוביו ומכריו על הטרחות שטרחו למענו וביקש סליחה מכל מי שפגע בו במשך שנות חייו הספורות. לפני שאבדה הכרתו ביטא את בקשתו האחרונה "לעולם אל תשכחו אותי".