אהרוני, אהרן

אהרן, בן מרים ואברהם ז"ל, נולד ביום כ"ה בסיון תש"ט (22.6.1949) בעפולה ולמד בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון בקיבוץ רמת-יוחנן. הוא היה תלמיד שקדן, שהסתגל היטב למסגרת בית-הספר, על-אף שקודם לכן התגלגל ממסגרת חינוכית אחת לשנייה. הוא היה עלם בהיר-עיניים ובהיר-שיער, חזק ותמיר, היה אהוד על הכל והיה מסור ונכון בכל עת לעזור ולסייע לזולת. הכל אהבוהו וכינוהו בשם חיבה "אהר'לה". הוא היה רציני בגישתו לחיים ומסור לעבודתו, גם במשקו וגם מחוצה לו, במסגרת שנת שירות בקיבוץ שדה-בוקר ואחרי-כן, כאשר טיפל בנוער במצוקה בירושלים ובדימונה. רגישותו בכל הקשור בנוער במצוקה נבעה במידה רבה מן העובדה שהוא עצמו התייתם מאביו בגיל צעיר וגדל וחונך אצל משפחות מאמצות, תחילה אצל משפחה בבן-שמן ואחרי-כן ברמת-יוחנן. הוא היה מסור לאמו וכיבד את דעתה מאוד רק בעניין אחד לא קיבל את דעתה והוא – התנדבות ליחידה קרבית בצה"ל, על-אף היותו בן יחיד. אהרן גויס לצה"ל בתחילת חודש נובמבר 1968 והתנדב לשרת בחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס שריון ובקורס למפקדי-טנקים, הוצב ליחידת-שריון בתפקיד מט"ק והוענקה לו דרגת סמל. הוא היה חייל מצוין וחבר-לנשק נאמן. במלחמת יום הכיפורים השתתף אהרון בקרבות הבלימה נגד הסורים, שניסו לפרוץ לגבולות המדינה. ביום י"א תשרי תשל"ד (7.10.1973), כשלחם אהרון עם יחידתו באזור נפח ברמת הגולן, נפגע הטנק שפיקד עליו בפגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי ברמת-יוחנן. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. אחד ממפקדיו כתב עליו: "אהרן היה אהוב על כל מי שהכירו. ביצע את כל מה שהוטל עליו במסירות ובאחריות רבה". משפחתו הוציאה לזכרו חוברת זכרון בשם "אהר'לה".