בן חנה ויצחק. נולד ביום כ"ו באדר ב' תשל"ו (28.3.1976) בירושלים. ילדותו עברה עליו באווירת הנופים הקסומים של הרי יהודה, במושב זנוח שליד בית שמש. שרון היה בן הזקונים, הצעיר מבין שבעה אחים ואחיות. הוא התחנך בגן הילדים במושב והתחבב על כולם. את לימודיו היסודיים והתיכוניים השלים בבית-הספר המקיף הדתי "אבן העזר", בו סיים את לימודיו במגמה הביולוגית. הוא היה תלמיד חרוץ ששקד על לימודיו. נטיותיו הספורטיביות באו לידי ביטוי במשחקי כדורסל וכדורגל עם קבוצות חברים במושב. לשרון היתה נפש אצילית. הוא בלט בחוסנו הנפשי, בשלוותו ובאורך רוחו. בן מסור היה להוריו ולמשפחתו. כל משימה שהוטלה עליו בוצעה בשלמות ועל הצד הטוב ביותר. שרון היה ירא שמים ושומר מצוות ובמיוחד הקפיד על כיבוד אב ואם ועל עזרה לזולת. הוא ניחן בחוש טכני מפותח, נהג לתקן מכשירים ולסייע בתחזוקה כללית בבית הוריו. בסוף חודש יולי 1994, יום לאחר בחינת הבגרות האחרונה, התגייס שרון לצה"ל. את שירותו הצבאי החל כלוחם בפלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל ומשסיים טירונות יחידה עבר למפקדת החטיבה. בשל בעיות רפואיות מהן סבל, עבר לשמש כתחמושתן והוצב בבית ליד. ביום כ"ו באלול תשנ"ו (9.9.1996) נפל שרון בקרב, בעת חטיפתו. באותו יום שהה שרון בחופשה "רגילה" אך התבקש לחזור לבסיסו על מנת לבצע תורנות שמירה. מאחר וחש ברע נסע, כמצוות מפקדו, להיבדק בידי רופא שיקבע את כשירותו. שרון החל במסע מפרך בין מרפאות צבאיות שונות: מהמרפאה האיזורית בירושלים נשלח לבית החולים "אסף הרופא", שם אמור היה לעבור ניתוח. משם נשלח למרפאה המרחבית בצריפין כדי לאשר את ימי המחלה שנקבעו לו. בצריפין נאלץ להמתין מספר שעות בתור ורק בשעת לילה קיבל את האישור המיוחל. הוא התקשר לביתו והודיע כי הוא יוצא בדרכו הביתה, למושב. בהיותו תשוש וחולה, ולאחר יום ארוך ומייגע, ביקש שרון לקצר את דרכו ולעצור טרמפ. סמוך למחנה צריפין עצר לידו רכב, נושא לוחיות זיהוי ישראליות, ושרון עלה עליו מבלי לשער כי בכך נגזר גורלו. שרון נחטף בידי חוליית מחבלים מהכפר צוריף, שהשתייכו לגדודי עז אל-דין אל-קסאם, של ארגון החמאס. מספר דקות לאחר שעלה לרכב, חש אחד מחברי החוליה כי שרון חושד בהם. המחבל שלף את אקדחו, ירה בשרון והרגו במקום. המחבלים הסתירו את הגופה ברכב, המשיכו בנסיעתם לכיוון רמלה, דרך כביש עוקף רמלה-לוד, ומשם נסעו ישירות לכפר צוריף. בהגיעם לאיזור הכפר, אספו חבר חוליה נוסף, בעזרתו קברו את גופתו של שרון בשולי הכפר ונטלו את מסמכיו האישיים. שבעה חודשים נמשכו החיפושים הקדחתניים אחר שרון, בהשתתפות אלפי מתנדבים, ובהם בני משפחה, חבריו לנשק של שרון מסיירת הנח"ל, חברי ילדות, תושבי המושב זנוח ואזרחים רבים אחרים. היתה זו תקופה של ציפייה דרוכה, בה נעה המשפחה בין תקווה לייאוש. הפיגוע בקפה "אפרופו" בתל אביב, באביב 1997, שפך אור על נסיבות היעלמו של שרון והוביל את כוחות הביטחון לחשיפת חוליית צוריף, אשר היתה אחראית לשורה ארוכה של פיגועי טרור, בהם מצאו את מותם אחד עשר אזרחים וארבעים ותשעה נפצעו. בעקבות חשיפת החוליה, נמצאה גופתו של שרון בערב חג הפסח, ביום 10.4.1997. שרון הובא לקבר ישראל בחלקה הצבאית של בית העלמין בבית שמש. בן עשרים היה במותו. הותיר הורים, שני אחים – יורם ושלומי וארבע אחיות – עדנה, אתי, גילה וסיגל. לאחר מותו הועלה שרון לדרגת סמל ראשון. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "שרון שירת כלוחם בפלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל, ולאחר מכן המשיך לשרת במפקדת החטיבה, ותואר על ידי מפקדיו כחייל מסור, בעל משמעת עצמית גבוהה, שמילא את תפקידו בחריצות רבה ובלט בחיוכו ובנועם הליכותיו. ראיתי אתכם כואבים, ראיתי אתכם עושים כל שניתן להחזיר את שרון הביתה. פגשתי משפחה אצילה, חזקה ויפה." מפקד החטיבה בה שירת שרון, כתב למשפחה: "שרון האמין בכל לבו בצדקת הדרך בה בחר והיה גאה להשתייך לחטיבת הנח"ל. שרון בלט במסירותו למשפחתו, בצניעותו ובטוב לבו." העיתונות סיקרה בהרחבה את סיפור היעלמו של שרון, תיעדה את החיפושים אחריו ואת מציאת גופתו. משפחתו של שרון הקימה עמותה, שמטרתה להנציח את חייו של שרון ולסייע במניעת הישנות מקרים דומים. העמותה עוסקת בהגברת המודעות בקרב חיילי צה"ל בנוגע לסכנה שבלקיחת טרמפים וכן עוסקת בפעולות הבאות: עידוד ותמיכה בתרבות תורנית והקמת "כולל" ביישוב זנוח; פרסום ספר זיכרון וסרט תעודה; שימור מסורת שנתית של מסע בשם "מסעו האחרון של שרון ז"ל" ממקום חטיפתו ועד מקום מציאת גופתו; מימון "בית-הספר לכדורסל ע"ש שרון" בעיר בית שמש; הקמת גן ציבורי במושב זנוח, בשיתוף המועצה האיזורית מטה יהודה והמושב זנוח. במרכזו של הגן אנדרטה לזכרו של שרון וכן רחבת התכנסות ומגרשי משחקים; עוד מסייעת העמותה בהקמת מוסדות ספורט ותומכת בארגון תחרויות וטורנירים.
