אדרי, אברהם

בן אליס וסולומון. נולד ביום ה' באייר תשכ"ט (23.4.1969) בבית-החולים "סורוקה" בבאר שבע, בן שני להוריו ואח לליאורה, אירית ואוהד. גדל והתחנך בדימונה, ספג ערכים של אהבת העם והמולדת, רגישות והתחשבות בזולת. אבי החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "עמי אסף" ותמיד התבלט בחברת הילדים והנוער. למרות ביישנותו, היה מנהיג ומוביל בחברה. בילדותו היה חניך ב"חברה להגנת הטבע" ומאוחר יותר אף שימש כמדריך. את לימודיו המשיך בחטיבת-הביניים על-שם זינמן וסיימם בבית-הספר התיכון המקיף על-שם ליהמן במגמת חשמל ובקרה. אבי היה מסוג הנערים שלא השקיעו מאמץ רב מדי אך הצליחו בכל תחומי הלימודים ונמנה עם מצטייני המגמה. לכל אורך שנות התבגרותו היה פעיל בתנועת "הצופים". הוא היה בחור צנוע ועניו, אהוב על כולם ומושא לחיקוי ולהערצה. בנערותו הפגין כישרון יוצא דופן לציור ואהבה גדולה למוזיקה. ציוריו המיוחדים ביטאו נפש רגישה ועוצמה פנימית ואת השירים שכתב ביצעו חבריו במסגרת הרכב מוזיקלי שהקימו. בסוף חודש יולי 1987 התגייס אבי לצה"ל ושירת בחיל-החימוש. עם גיוסו התגלתה אהבתו הרבה לצבא. תחילה הוצב ביחש"ם (יחידת חימוש מרחבית של פיקוד הדרום) ושימש כטכנאי גנרטורים. עד מהרה התרשמו מפקדיו מתכונות אופיו הטובות ומהפוטנציאל הגדול הטמון בו והוא נשלח לקורס קצינים. את תפקידו הראשון כסג"ם צעיר מילא אבי במרכז נ"ט ושם פגש במגי. בין השניים נרקם סיפור אהבה יוצא דופן וב-25.11.1991, לאחר היכרות בת שנתיים, נישאו בני הזוג והקימו את ביתם בבאר שבע. בשנת 1993 נולד בנם הבכור תומר וארבע שנים אחר-כך נולד הבן השני רון. ממרכז הנ"ט עבר אבי לשמש כקצין חימוש בגדוד 17. במרוצת השנים שירת בתפקידים רבים ומגוונים, התקדם בסולם הדרגות ותוכנן לו מסלול התפתחות בצמרת החיל. לכל אורך הדרך בלט כבעל תודעה אישית מפותחת, מילא בהתמדה וברצינות כל משימה או מטרה שנטל על עצמו וזכה בשבחים ובהערכות חמות. לאחר ששירת כעוזר קצין חימוש באוגדה, התמנה אבי לקצין חימוש מרכז הנדסה באלי"ש. בשנת 1995 יצא ללימודי תואר ראשון במינהל עסקים ויחסי אנוש במכללת אחווה וכצפוי, סיים את לימודיו בהצטיינות יתרה. תפקידו הבא היה בחטיבת גבעתי, שם שימש כקצין חימוש חטיבה. לאחר-מכן חזר ליחש"ם, המקום שהחל בו את שירותו הצבאי, ומונה למפקד פלוגה, סדנת הרק"ם, תפקיד שמילא באופן מקצועי וברגישות המיוחדת לו. כמפקד התאפיין אבי בנחישות ובלב פתוח לפקודיו. עם סיום תפקידו זה מונה לעוזר קצין חימוש באלי"ש. כעת כבר היה אבי רב-סרן ועודו חדור מוטיבציה להמשיך לתפקידים הקשים ביותר תוך שהוא מביע נכונות להקרבה אישית ורצון לתת ולתרום את כל כולו לצבא. בשנת 2003 יצא אבי ללימודים בפו"ם, ובסיומם הועלה לדרגת סגן-אלוף ומונה לשמש כקצין חימוש אוגדה בצאלים. אבי, שראה בשירות בצה"ל שליחות, לא שבע אתגרים וביקש להשתבץ בתפקיד קצין חימוש אוגדת עזה כדי להיות בלב הלחימה, בידיעה שהוא נוטל על עצמו סיכון אישי ומתוך הבנה כי שם דרושים הקצינים הטובים ביותר. בקשתו נענתה ואבי מונה לתפקיד. הוא הגשים את חלומו לשרת בתפקיד קשה ומורכב בתקופה קשה כל כך, והגיע לשיא מיצוי הידע והניסיון שרכש בשנותיו הרבות כקצין בחיל-החימוש. ביוני 2005 אובחן אבי כחולה במחלה קשה. הוא גילה תעצומות נפש אך לאחר מאבק עיקש נפל בעת מילוי תפקידו ביום ח' באדר תשס"ו (8.3.2006). בן שלושים ושבע היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אישה, שני ילדים, אם, שתי אחיות ואח. לאחר נפילתו עובדו השירים שכתב בצעירותו והוקלטו מחדש. אחד משיריו, שהולחן בידי שמעון ברוך, קיבל משמעות חדשה ומצמררת במיוחד לאחר לכתו: "קירות עליו נופלים/ פספס את החיים/ החיים גדולים עליו/ הוא ודאי ימות עכשיו// הוא רואה אותה נופלת/ אל האור היא מייחלת/ מושיטה אליו ידה/ ונותרת לבדה.// אך קרן אור באפלה/ מובילה אותו להתחלה/ הוא לא ייפול בין המתים/ הוא יגבור על החיים// קירות עליו נופלים/ החיים עליו גדולים/ מסתגר בתוך עצמו/ ושוקע לאטו."