אברמוביץ, מאיר-אריה
בן אלטה-דינה ואליעזר, נולד ביום י"ג באדר א' תרפ"ט (23.2.1929) בתל-אביב. למרות שהצטיין בלימודיו בבית-הספר העממי, לא יכול להמשיך ללמוד בבית-ספר תיכון, כי נאלץ לתמוך בהוריו ועבד במלאכת האריגה. את ערביו חילק בין לימודי השתלמות (סיים קורס פקידות בבית-הספר "פיטמן" והחל בלימודי הנדסה בבית-ספר-ערב "מונטיפיורי") ובין פעולות ה"הגנה" (שהצטרף אליה בגיל 15). בכל רגע פנוי היה שקוע בקריאה, וידע לבחור את ספריו ולכוון את לימודיו. ובו בזמן – והימים ימי מתיחות שלפני המאורעות – שמר בגבולות תל-אביב, ופעם, בשומרו בשכונת שפירא, נאסר על-ידי הבריטים, אך שוחרר אחר משפט צבאי. עם פרוץ המלחמה התגייס לחי"ש תל-אביב וסיים קורס חבלה. לאמו, שדאגה לו מאוד, אמר: "אמא, הרוצה את במדינה מתל-אביב עד רמת גן?!" לזמן- מה הוחזר משירות קרבי וצורף לחיל-ההנדסה, אך עמד בתוקף על כך שישתפו אותו בפעולה של ממש. עם כניסת הלגיון למערכה באזור ירושלים החמיר המצב בעיר, וניתוק הדרך אליה על-ידי מערך האויב בלטרון הכביד ביותר. התקפה ראשונה על מערך לטרון במגמה לפרוץ את הדרך נכשלה, ובליל 30-31 במאי תקפו כוחותינו פעם נוספת כדי לפרוץ את הדרך (מבצע "בן-נון ב'"). מאיר-אריה צורף כחבלן לכוח שנועד לכבוש את משטרת לטרון והיה בזחל"ם החבלנים, שמשימתם היתה לפרוץ את קיר בניין המשטרה. זחל"ם זה פרץ ראשון למתחם המשטרה והומטרה עליו אש כבדה של האויב. בקרב זה נפל, אור ליום כ"ב באייר תש"ח (31.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949), הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בהר-הרצל בירושלים.
