אבו גודה, סלימאן

בן אמאל ועודה. נולד ביום 5.5.1979 בשבט אבו גודה, בפזורה הבדואית שבדרום הארץ, ליד היישוב כסייפה. בן למשפחה מרובת ילדים ולו עשרה אחים מצד אמו ושלושה אחים מצד אביו – משפחה גדולה ומפוארת. סלימאן גדל והתחנך בשבטו על בסיס המסורת הבדואית רבת השנים. הוא למד בבית הספר היסודי שבכסייפה ובבית הספר התיכון שביישוב. בהגיעו לכיתה י' יצא לעבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. היה נער אהוב על כל מכריו, אהב מאוד לעזור לזולת, ובמיוחד נתן יחס של כבוד לאמו, שאותה אהב מאוד. סלימאן אהב את החיים וניצל כל רגע ורגע: הוא הרבה לטייל, לרכוב על סוסים, לבלות עם חברים, ותכנן תכניות רבות לעתיד. החלטתו של סלימאן להתנדב לצה"ל באה לו בטבעיות. ב-19.8.1998 התגייס לחיל הרגלים, והוצב ביחידת הגששים. את מרבית שירותו עשה בגזרת עזה. בשנת 1999 התחתן סלימאן עם אנתיסאר והקים עמה משפחה. לזוג נולדו חמישה ילדים – שלוש בנות ושני בנים. בתום שירותו הסדיר המשיך סלימאן לצבא הקבע. הוא בלט מאוד ברוח ההתנדבות שלו, ביכולתו הגופנית ובאהבתו את השירות הצבאי. סלימאן זכה להערכה רבה על מסירותו לתפקיד ועל העבודה הנאמנה שביצע כגשש. את הערכים שהאמין בהם ביקש להנחיל גם לאחיו, ובהשפעתו התגייס גם האח תייסיר לשירות צבאי בסדיר ובקבע. תכניות דומות היו לסלימאן גם ביחס לאחיו הצעיר סלים, שאף אותו רצה לגייס. לזכותו של סלימאן נזקפו מקרים רבים של גילוי מטענים בגזרת עזה, ועל כך קיבל תעודות הערכה ממפקדיו. חבריו הרבים, מיחידות שונות בצה"ל, מספרים על בחור שמח וחייכן שאהב את החיים וסחף אחריו את כולם לצחוק ולהנאה. בשנת 2005 התחתן סלימאן עם אשתו השנייה, יאסמין, ונולדו להם שני בנים. סלימאן היה מסור מאוד למשפחתו, לנשותיו, לילדיו, לאחיו, ולהוריו האהובים. הכול כיבדו את הזמן שהקדיש לצבא וזוכרים כיצד בכל פעם שהטלפון צלצל והיו זקוקים לו, עלה מיד על המדים ויצא לדרך. במהלך שירותו ביקש סלימאן להתנסות בפעילות גם בגזרה אחרת. הוא הועבר לגזרת אילת והערבה, אך מהר מאוד חש שעמום וביקש לחזור לגזרת עזה שאהב כל כך ושהכיר כאת כף ידו. במקום זה שבו הציל את חייהם של חיילים רבים, מצא את מותו. סלימאן נפל בפעילות מבצעית ביום 6.3.2008. אותו בוקר נע עם חבריו ליחידה בג'יפ "סופה" באזור מחסום כיסופים. מטען שהופעל התפוצץ בעוצמה אדירה בסמוך לג'יפ, וכל נוסעיו נפגעו. סלימאן נהרג במקום. נהג הג'יפ, סמל-ראשון לירן בנאי מחטיבת "גבעתי", נפצע אנושות, ולאחר כמה ימים נפטר מפצעיו. שני חיילים שישבו מאחור נפצעו באורח קל. סלימאן נטמן בבית העלמין שבכסייפה. השאיר אחריו שתי אלמנות – אנתיסאר ויאסמין, שבעה יתומים קטנים בני שישה חודשים עד שמונה שנים – הבנים מוחמד, יאזם, עאהד וטאמר, והבנות – אמל, יאסמין ותמר; כן הותיר זוג הורים, שש אחיות – סמיה, סאמירה, כפאיה, נאדיה, נג'אח וזוהרה, ושבעה אחים – יאסר, תייסיר, עמאד, סלים, מחמד, איברהים וכאיפה. לאחר נפילתו הועלה סלימאן לדרגת רב-סמל ראשון. על מצבתו נחקק פסוק מהקוראן: "אלוהים ירחם עליו".