שרעבי, אלעזר (אלי עזורי)

אלעזר (אלי, עזורי), בן רבקה ומשה, נולד ביום כ"ז בניסן תשט"ו (19.4.1955) ברחובות. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "מוריה" ברחובות ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון "אחוזת יעקב" בגן יבנה. אלעזר היה תלמיד חרוץ, הקפיד על הכנת שיעורים והיה אהוב על מוריו ומקובל על חבריו. מנהל בית-ספרו כתב עליו: "אלעזר היה תלמיד מסודר, מנומס, חביב ועליז. הוא היה נאמן לבית-הספר ולמוריו. אדיבותו הייתה נדירה. אמנם האדיבות היא תכונת כל בני משפחתו, אך הוא הצטיין בה. תמיד השתדל להתקדם וכל תפקיד שקיבל מילא באחריות. אציל היה ורב-חן". אלעזר היה חובב ספורט ונלהב היה בעיקר לג'ודו. את זמנו הפנוי הקדיש לקריאה בתחומים שונים ועסק במלאכת יד, בעץ ובמתכת. אלעזר היה בן תורה והקפיד מאוד על שמירת המצוות ועל כללי המסורת. נוח היה לבריות, סלחן, טוב לב, חביב ונעים הליכות. חברותי היה מאוד, קל להתיידד והרבה מרעיו ביקשו את קרבתו. תמיד מוכן היה לעזור לזולת, התעניין בבעיותיהם של אנשים שפנו אליו, ידע להשיא עצה טובה ונבונה, והצליח לפשר ולתווך בין חברים שהסתכסכו. אלעזר היה צנוע מאוד בכל הליכותיו, מסתגר וביישן במקצת, מעולם לא התנשא על איש ולא הרים את קולו, אהב את הפשטות וידע להיות מרוצה. מטבעו היה דייקן ועשה את מלאכתו באמונה, במסירות ובצנעה. כל ימיו היה בן מסור להוריו, רחש להם כבוד והערכה, התחשב בדעתם וכיבד את רצונם. אלעזר גויס לצה"ל במחצית מאי 1973 והוצב לחיל הצנחנים. ביחידתו נחשב חייל טוב וממושמע, אשר גם חבריו וגם מפקדיו ראו בו דוגמה למסירות ולהתנהגות. הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו ולכן הקפיד לכתוב להם מכתבים ולהתקשר הביתה ותמיד ניסה להרגיע אותם ולשמח את לבם. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לסיני. שם הוטל עליה ללחום בחיילי קומנדו מצרים, שפשטו בדרום חצי האי. ביום 9.10.1973 נפצע אלעזר מרסיס בחזהו במהלך אחד המרדפים האלה, אך לאחר שנחבש סירב להישלח לטיפול בעורף. יומיים אחרי-כן, ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), בשעות הערב של חג הסוכות, נפגע ונהרג בקרב ליד אבו-רודס. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו הורים, אח וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת על-שם האחים עוקשי ברחובות.