עקיבא, עאדל
בן נסים וויקטוריה. נולד בשנת תש"ח (1948) בבגדד שבעיראק, כבן למשפחת עמלים. עלה עם משפחתו ארצה בעודו תינוק. למד בבית-הספר היסודי "רמת-ורבר" ובבית-הספר התיכון המקצועי – שניהם בפתח-תקוה. הוא היה חובב ספורט נלהב והשתתף במשחק הכדורגל בשעות-הפנאי. בבית-הספר היה תלמיד טוב, שקדן ומתמיד. מטבעו היה נער שקט ומיושב בדעתו ותמיד היה מוכן לסייע לכל חבר ולכל אדם בכלל. הוא סיים בהצלחה את חוק לימודיו בבית-הספר המקצועי בתחום המכשירנות. עאדל גויס לצה"ל באוגוסט 1967 והוצב לחיל-השריון. הוא היה חייל אמיץ, תותחן מעולה וחבר למופת. ביום י"ד בכסלו תש"ל (23.11.1969), נפל מאש מארב מצרי באזור תעלת סואץ. הובא לקבורה בבית-הקברות שבפתח-תקוה. במכתב-התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "עדאל – תותחן מן השורה. הרבה עמל והרבה מאמץ השקיע על מנת להגיע לרמה מקצועית גבוהה והיה מלא גאווה על שהשתייך לצוות מעולה, שכל אנשיו לוחמים אמיצים ומנוסים. אני זוכר אותו באימונים, תמיד מחייך, תמיד ממושמע ומוכן, משתדל וטורח שהטנק שלו יהיה תמיד בכושר מלא, מוכן ומצויד. הישגיו תמיד היו גבוהים. ידעתי וידעו גם מפקדים אחרים, כי על תותחן כעאדל אפשר לסמוך וחבריו זוכרים אותו כחבר נאמן, מושיט יד לעזרה בכל שעת-צורך. מעולם לא היה עייף ומעולם לא היה לו קשה לעזור לאחרים. – – – הוא העוזב אחרון את הטנק ורק כאשר הוא מוכן ומטופח למופת. לא מזמן הוענקה לו דרגת סמל – דרגת כבוד ללוחם מלוחמי התעלה. והנה רק אתמול נפל עאדל על גדות-התעלה והוא אמיץ ושקט כדרכו. עאדל ידע והכיר את הסכנה ללא פחד והכיר את הדרך. ברור היה לו ולחבריו שהחזית, המגינה על הבית, על תל-אביב, פתח-תקוה וחיפה, עוברת לאורך התעלה. כגיבור נפל עאדל. הוא יישאר בזכרוננו תמיד, חבריו ומפקדיו".
