סולומון, רינה

בת רם ובלינה. נולדה ביום כ"ד במרחשון תשי"א (4.11.1950) בתל-אביב. למדה בבית-הספר "תל-חי", ובאותו זמן הייתה חברה בתנועת "הצופים". לאחר שסיימה את לימודיה בבית-הספר היסודי למדה בגימנסיה העברית "הרצליה" והייתה פעילה בגדנ"ע. היא אהבה לעסוק בציור ובקריאה בשעות הפנאי וכן אהבה לשחות. היא הייתה נערה חברותית מאוד ופעילה. היא הייתה הרוח החיה של מחזורה, עירנית ותוססת, אהבה מאוד את החיים וידעה לקנות לה הרבה חברים וחברות. שלוש פעמים יצאה לחוץ-לארץ לתקופה ממושכת ונסיעות אלו הרחיבו את אופקיה ועיצבו את אופיה. רינה גויסה לצה"ל בסוף יולי 1968. היא הצטיינה בעבודתה כמדריכה בפנימייה הצבאית בגימנסיה "הרצליה". חניכיה ומפקדיה גם יחד אהבו אותה מאוד. היא ידעה לחיות חיים שלמים, עשירים ומלאי חדוות-לימוד וחדוות-מעשה. היא הייתה נערה נבונה, רחבת-לב ונדיבה. אור ליום י"ד בשבט תש"ל (20.1.1970), נפלה בעת מילוי תפקידה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. ב"הדים", בטאון תלמידי הגימנסיה העברית "הרצליה", גליון ניסן תש"ל, הועלה זכרה; ביום השנה לנפלה נערכה אזכרה לרינה בגימנסיה "הרצליה" ובה אמרה המחנכת: "רינה התנשאה מעלינו מאז ומתמיד – כך כתבו חבריה בכיתה י"ב, בספר השמיניות, בסוף שנת תשכ"ח – לא מצאתי דברים נאמנים מאלה להגדיר את דמותה, שהרי לא היה שטח בו לא התנשאה רינה. תלמידה מצטיינת בכל המקצועות – פרי תבונה, אינטליגנציה, חריצות וסדר – תלמידה שמורים מתברכים בשכמותה וחברים נעזרים בה. 'עסקנית הציבור הראשית בכיתה', כדברי חבריה באותו ספר; המסיבות הנפלאות הזכורות לי כמחנכת הכיתה, שעות החינוך, העיתונים ההיתוליים, בחיי הכיתה הערים והתוססים – בכל אלה הייתה ידה של רינה. היא הייתה הפעילה והמפעילה בחי החברה של הכיתה – – ידידה טובה הייתה שידידים רבים לה, אשר ביתה בית-ועד לחבריה ובו מצאו תמיד עזרה, עצה, חמימות ופורקן – ידידה שהקרובים לה מתברכים בשכמותה. תמיד עליזה, צחקנית שידעה לחיות, ליהנות, להתבדר ולבדר – – צירוף נדיר של אינטליגנציה, בגרות, תבונה, כישרון, סדר וחריצות מחד גיסא; ילדותיות, שובבות, שמחת-חיים ונעורים תוססים מאידך גיסא. – – בארץ הזאת למודים אנו על דברי הספד לזכרם של נעורים שעדיין לא טעמו טעם בגרות או שעשו רק את הצעד הראשון בבגרותם. אך כאשר פוקד האסון נדמה כי אין נורא ממנו – -".