מרגי, מרסל

בת יוסף ז"ל ומזל. נולדה בשנת 1957 בעיר ויזאן שבמרוקו. תאונת-דרכים, שאירעה לה בהיותה בת ארבע, השאירה את עקבותיה בנפש הרכה ועם התבגרותה היתה חוזרת ומספרת, חוזרת ומעלה על הכתב את קורות אותה תאונה. בהיותה בת שש שנים, בשנת תשכ"ג, עלתה עם משפחתה ארצה. המשפחה השתקעה בבאר-שבע. כבת למשפחה מסורתית למדה מרסל בבית- הספר הממלכתי-דתי 'מעלות' והמשיכה בבית-הספר ע"ש יוסף קארו. כדי לרכוש לעצמה מקצוע נתקבלה לבית-הספר התיכון המקיף א' וסיימה בהצלחה את מגמת הצילום שבבית-הספר. מרסל גויסה לצה"ל בסוף יולי 1975 והושמה לחיל-האויר. ידיעותיה המקצועיות הוכרו עד-מהרה והיא שובצה ביחידה כצלמת ועובדת מעבדת צילום תעופתי. מרסל התחבבה על עמיתיה ליחידה ועל מפקדיה, ומשעמדו על סגולותיה ציינו את הוקרתם באמצעות עלייה בדרגה. רגשותיה וחויותיה האישיים של מרסל, שהיתה עצורה ומופנמת, באו לידי גילוי בשיריה מלאי הרגש שהותירה אחריה. ביום ח' בניסן תשל"ז (27.3.1977) כחודשיים לפני שחרורה, נפלה מרסל בעת מילוי תפקידה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבבאר-שבע. השאירה אחריה אם, ארבעה אחים ואחות. לאחר מותה הועלתה לדרגת סמל. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדה: "מרסל היתה מקובלת על כולנו כחיילת מסורה ואחראית, המוכנה לבצע כל משימה ולקדם את היחידה. כולנו, חבריה ומפקדיה, אהבנו והערכנו אותה מאוד"