מוסטר, ראלף

בן רוזה ונתן, נולד ביום כ"ט באב תרפ"ד (29.8.1924) בעיר המילטון, אונטריו, קנדה ולמד בבית-ספר גבוה בעיר ונקובר. בימי מלחמת-העולם השנייה שירת בחיל-האוויר הקנדי ורכש ניסיון רב בתעופה. כשהחלה פלישת צבאות ערב, עם הקמת מדינת ישראל, ניעור בו הרצון להטות שכם למלחמת-ישראל ובאביב 1948 הגיע לארץ והצטרף ליחידה משוריינת של הפלמ"ח. ראלף, שראה את ציודה הדל של היחידה, נטל מקלע כבד בראונינג ממטוס אויב שהופל, והתקינו על אחת המכוניות המשוריינות והפעיל אותה בקרב. פעם עמדה יחידתו לתקוף את מלכיה מן העורף, תעתה בדרכה ונתקלה ביחידה משוריינת של האויב. החיילים הוציאו שלוש מכוניות משוריינות מכלל פעולה, פגעו במכוניות נשק ולקחו שלל. כשעמדו לחזור לבסיסם ניתק טור האויב את דרכם והמקלע של ראלף נתקלקל. אז קפץ מן המכונית וירה בסטן תוך כדי ריצה לתוך שטח האויב. עם הקמת חיל-האוויר הישראלי הועבר לשרת בו והצטיין כטייס. כשנתמנה מפקד טייסת בנגב, היה מארגן בלילה את טיסות ההפצצה וביום טס לתל-אביב להכנת התוכניות. הטייסת שלו הפציצה את עזה, פלוג'ה, ואל-עריש ובשלושה ימים הטילה ממטוסים קטנים 4 טונות פצצות על ריכוזי האויב. מאחר שהצטיין במילוי תפקידו נתמנה למפקד אחד הבסיסים האוויריים הגדולים בארץ. ראלף התקשר קשר נפשי עמוק לארץ ורצה להיאחז בה. הוא אהב את הנגב והאמין כי בהתגשם תוכניות ההשקייה יהיה אחד האזורים הפורחים בארץ. במכתביו להוריו הביע את ביטחונו בניצחון. "הערבים לעולם לא יכונו, כי-על-כן יודעים בחורינו היטב על מה הם נלחמים". בחודש אוקטובר 1948 היה בדעתו לערוך ביקור אצל הוריו, אך ויתר על תוכניתו, מאחר שלא נמצא לו ממלא-מקום והחליט להישאר על משמרתו עד לטיהור הנגב מן האויב. ביום ה' בכסלו תש"ט (7.12.1948), בעת ניסוי מטוס ימי חדש, נפל המטוס לכנרת וראלף מצא את מותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. אחרי נופלו הועלה לדרגת פקד-טיס (סגן).