ליברטוב, צבי

בן חיים וחיה. נולד ביום כ"ז בשבט תשי"ב (23.2.1952) בפתח- תקוה. הוא למד בבית-הספר היסודי 'יסודות' שבשיכון עממי בפתח-תקוה, המשיך ולמד בבית-הספר התיכון ע"ש י. ח. ברנר שבמקום, במגמה מתמטית-פיסיקלית. בבית-הספר גילה צביקה תפיסה מהירה, חריצות, שקדנות, רצינות וסבילות. הוא אהב את הלימודים, הקדיש להם הרבה מזמנו והצטיין בהם. כתבו חבריו ללימודים: "…תמיד היה המצטיין בכיתה. היה הבולט בכל התחומים שעסק בהם. הוא האציל מאורו על חבריו ותמיד היה נכון לעזור למתקשים… צביקה לא היה רק חבר שיוצאים לבלות אמו, הוא היה חבר שניתן לשתפו בדברים המעיקים על הלב". בעיקר הצטיין צביקה בלימודי המתמטיקה והפיסיקה. כל שנות- לימודיו גילה צביקה כישרון גדול לציור ולהדפסה, והיה מקשט את בית-הספר ואת הכיתה ומוסיף יופי וחן בכל-פינה. הוא הקדיש זמן גם לספורט – בעיקר שחייה, ובימי לימודיו התיכוניים מצא אף זמן ליטול חלק בחוגים לציור ולפסיכולוגיה. לצד כל אלה לא הזניח צביקה את חבריו ואת משפחתו. הוא טיפח קשר הדוק עם המשפחה, וכל משך לימודיו – ב'תיכון' ובטכניון – סייע צביקה לאביו בעבודתו הקשה במאפייה. וכך גם עם חבריו – צביקה דאג לשמור על קשר עם כל חבריו מתקופות שונות. כתבה אחת מחברותיו: "…מילדותך, ניכרו בך כמה תכונות-אופי אשר עיצבו את אישיותך. דמותך הפעלתנית, הצניעות ומעל-לכול הנכונות למסירות נפש להוריך, לאחיותיך, למשפחתך ולחבריך בכל-מצב, בכל-זמן ולכל-דבר. הכול נבע אצלך מלב, בפשטות, בטבעיות ובחן – עד כדי כך, שלא אתה ולא מי שנזקק לעזרתך הרגיש כי נעשה כאן מעשה מיוחד של הגשת עזרה ללא סייג". בתום לימודיו התיכוניים הצטרף צביקה לעתודה האקדמית ויצא ללימודים בטכניון שבחיפה, ושם השתלם בלימודי הנדסת המכונות. בגמר לימודיו ולפני גיוסו לצה"ל עבד צביקה במסגרת התעשייה האוירית לישראל בתכנון פנים-מטוס ובתכנון ציוד-קרקע, כחלק מפרוייקט עבודות-קיץ של הפקולטה שבה למד. הוא הגיע לעצמאות והראה גישה תכליתית לבעיות מקצועיות, וכשסיים את לימודיו חזר לתעשייה האוירית והמשיך לעבוד שם, גם בימי מלחמת יום-הכיפורים, עת עסק בשיפוץ מטוסים. צבי גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1974 והוצב לחיל-הים. לאחר הטירונות השתלם בקורס- הכנה-לקצינים בסיסי, לאחריו – בקורס-לקצינים בסיסי ובהשתלמות-לקצינים חילית (חיל-הים). לאחר שהשלים את הקורס האחרון השתלם צביקה גם בקורס לקציני-חימוש ימיים, במגמת מכונאים. בהתאם לקורסים נקבעו מקצועותיו של צביקה. הוא שירת כקצין טכני, מונה אחר-כך לקצין מחשבים דיגיטאליים ואחרי-כן לתפקיד קמ"ט ציוד אלקטרוני. צביקה נראה בעיני חבריו כמופנם ושקט, אך רציני ומסור בעבודתו. עם עלייתו בסולם- הדרגות הוענקה לו דרגת סגן. ביום ח' בתמוז תשל"ז (23.6.1977) נפגע צבי ונפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבפתח-תקוה. השאיר אחריו אישה, הורים ושלוש אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "…צביקה היה קצין טוב שמילא את תפקידו באורח מעולה. עבודתו היתה חשובה לו, וקידום הנושאים שעסק בהם היה בראש דאגותיו. אופיו השקט, רגישותו ועדינות-הליכותיו אפיינו את צביקה. חבר טוב היה ואהוד על חבריו ומפקדיו"