לוין, דויד

בן ציסה ויהושע, נולד בשנת תרע"ז (ינואר 1917) במוסקבה, רוסיה, אליה הגיעו הוריו כפליטים מלטביה, ואחרי תום מלחמת- העולם הראשונה שבו לריגה. דויד חונך חינוך יהודי-לאומי. הוא סיים בית-ספר תיכון בריגה, בו ניתן לו גם אימון צבאי. בשנת 1934 עלה ארצה עם הוריו והמשפחה התיישבה בשכונה בית וגן שבמערב ירושלים. שם החל לעבוד בבית-החרושת לאריגה שהקים אביו, ונעשה בו במרוצת הזמן למנהל טכני. כשהחלה מלחמת-העצמאות בדצמבר 1947, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947, על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התמסר לארגון השמירה והתצפיות בשכונה מטעם ה"הגנה", תחילה בגיוס חלקי, ואחר-כך בגיוס מלא ואף מונה למפקד-עמדה. דויד מילא את המוטל עליו במסירות ובאחריות יומם ולילה, על אף בריאותו הרופפת, ולא פעם היה הולך בעצמו לעמוד בעמדת שמירה או תצפית במקום אחד מפקודיו שלא בא. בכל מקרה של התקפת-יריות חזקה היה חש למקום הריכוז, מבלי שנקרא, כדי להיות מוכן בשעת הצורך. משנעשתה יחידתו לפלוגה סדירה בצה"ל נתמנה לתפקיד מנהלתי במטה הפלוגה וידיעותיו וניסיונו הביאו עזרה רבת-ערך לפיקוד. מתוך מסירות היה מגיש עזרה גם מחוץ לתחום פיקודו המוגדר. דויד השתתף בכיבוש הכפר מלחה ועין כרם. הוא התנדב לעזור בהטענת תחמושת להעברה מ"בית מיס קרי" שבאזור עין כרם ובעבודתו זו נספה בהתפוצצות תחמושת ביום י"ט בתמוז תש"ח (26.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים.