חסון, עמוס (“אבו זקן”)

בן מאיר ושושנה. נולד ביום כ"א באלול תש"ז (13.9.1947) בתל אביב. סיים את הלימודים בבית הספר היסודי "גיבורי ישראל" ולאחר מכן את לימודיו התיכוניים המקצועיים ב"שבח". היה חבר תנועת "הנוער העובד והלומד", ועם קבוצתו, ערב גיוסו לצה"ל, הצטרף לגרעין "גרופית" ובה היה גם מדריך. בילדותו היו מתבלטים בו סימני אומץ ותושייה ונטייה לפיקוד ובכוח זה היה מתגבר על כל חולשה ומסתער על כל מכשול. תמיד ראה בצבא שלמות וביולי 1965 גויס לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. תמיד טען כי להגיע לגרופית לא יאחר את המועד אך בינתיים רצה להגשים את שאיפת חייו ולשרת ביחידה הנבחרת בחיל הצנחנים כי בה יכול היה לתרום מיכולתו הרבה וממרצו העצום. היה מדריך בקורס קצינים. מלחמת ששת הימים פרצה כשהוא עודנו בשירות חובה. הצבא לגביו לא היה מטרה בפני עצמה כי אם אמצעי למיגור אויבינו שכפו עלינו את המלחמה; במכתבו האחרון כתב: "אנו נגמור עמם!" וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב ברצועת עזה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. אחרי נפלו הועלה לדרגת סגן. בחוברת "שלושה משלנו", בהוצאת היאחזות גרופית לזכר חברי גרופית שנפלו במלחמת ששת הימים, הוקדש לו מדור. שמו הונצח בחוברת שהוציא בית הספר "שבח" בו למד. בספר "בדרכם", בהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר נופלי האיחוד במערכה, מוקדשים לו כמה עמודים ובהם תולדותיו ודברים עליו ומשלו. ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.